תעתעת בי
ואולי
תעתעתי בעצמי
כי אתה לא היית
ורק אני נסחפתי
בים עינייך התועות
יוני 2005
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא, לא, תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] כן? טוב, אולי בגלל שכתבתי את זה במקור במשפט אחד (הייתי צריכה לקטוע אותו בגלל מגבלות המקום) אז סיווגתי אותו בהתאם. בכל מקרה, תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! אני מאחלת לכולנו להרגיש ככה שוב... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. הביקורת בהחלט במקומה, אבל היתה מתקבלת טוב יותר אם היית מפרסמ/ת עוד שירים שכתבת ולא נשאר/ת צופה מהצד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין, התגובה שלך. אז מה הוא כן משדר? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ורומנטי (כהרגלך). במיוחד אהבתי את "אֵיתָנִים עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁלִּי". [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא הבנתי את זה ככה. לדעתי זו לא הסתערות לשם התבלטות אלא לשם התאבדות וזה הקשר לכותרת, הצינית כמובן. אני מנהיג ומוביל (למה דוגמן? אולי זה מישהו ספציפי), אבל אופס- שכחתי את הנשק, שהוא המסווה ליצר האובדני. [ליצירה]
- [ליצירה] זכותך המלאה. אבל בעיניי החיים הם הכי חשובים ולדעתי המחויבות הראשונה של הורה צריכה להיות כלפי ילדו. נראה לי הגיוני שהורה אמור לאהוב את ילדו ולשמור עליו מכל משמר. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. [ליצירה]
תגובות