יכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד משביתה את כוחות היצירה שלו
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד דווקא נראה לי שהכתיבה צריכה לבוא מתוך ערפול מסויים של המודעות (אח"כ אפשר להתבונן בדברים מתוך מודעות) כך שאני מסכים עם הדעה. אבל עצם זה שכתבת אותה גורם לנו להיות מודעים לזה ופוגע ביכולת ליצור, לא? אני מקווה שלא... [ליצירה]
- [ליצירה] דעה? זה יותר נכון מדעה, ולא רק נכון ! מאחר ודעה הינה של אדם אחד, וזו ממש אמרת כנף. אדם המביט מהצד אף על עצמו, מכניס פנימה דברים אשר אחרים רוצים לראות או לשמוע, אולם לא יכתוב או ידבר מתוך עמקי נשמתו. לא יהיה זה האני שלו. תהיה זו דמות מזויפת ותשלוט בו בסופו של הדבר. אנו כותבים ויוצרים כל דבר, לפי קשרונינו המולד אשר ניתן לנו במתנה ואנו קצת ליטשנו אותו. אהדתי, אהבתי, נהנתי. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] ? אולי להפך, אולי המטה קוגניציה היא זו שעוזרת ליצירתו להפוך מודעת יותר, בנויה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] למי שמכיר את יצירתי "הגירוש מגן העדן" (וכן את הערותי ל"בשבח הפנטאיזם") נהירה כוונתי... כוחות היצירה של האדם נובעות מתוכו - מתוך הרגש שלו ("מהאלוקים" כביכול) בעוד שיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מן הצד נובעות מכח הדיבור שלו וענינן מידור ומיגור (אנליזה) של הקיים והתרחקות מהאלוקי שבו ("מסך" בחסידות) [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא על העברית של שמואל אל למבקר להתנפל כה חיש... עברית הוא דווקא יודע טוב מאד. הוא אמנם משתמש בשורשים עבריים בצורה, איך נגיד, יצירתית משהו אך זה מהווה חלק מהרשיון הספרותי הניתן לכל משורר. ראה למשל את שירי הקילירי ודומיו. בכלל, לשון שירית מאז ומתמיד לא דמתה ללשון הפרוזה. כך זה גם בתנ"ך (איפה בפרוזה תנ"כית תמצא מילה כמו "למו" או "חיתו- ארץ"?) אני כמובן מדבר מהרהורי ליבי - פרו דומו - גם אני נוטה לעוות מילים שתתאמנה למצלול, למשקל ולחריזה... [ליצירה]
- [ליצירה] א. הרב אבינר עצמו מצטט מספרות העולם (גם הספרות היפה) לרוב (ולא כדי לנגח) ב. הוא לא ניזוק מקריאתה ג. אני יכול גם לא להסכים לקביעותיו (הרב ליכטשטיין לדוגמא, שהינו בלי ספק אחד מגדולי הדור הוא MA בספרות אנגלית ונוהג לצטט משם) ד. לא היתי רוצה לפתוח דיון פה על יחסנו לתרבות הכללית מה גם שזהו דיון שתמיד היה ביהדות (הרציונליסטים מול המקובלים בספרד, הרא"ש מול חכמי ספרד, ההשכלה היהודית באיטליה ופארה הרמח"ל, משה מנדלסון ומתנגדיו ואף תלמידי הגר"א (האחים מדובנו ומנשה מאיליה במיוחד) ואף הגר"א עצמו ומתנגדיהם. ובכלל, כל מקום שנתנו ליהודים להשתתף בתרבות הכללית הם השתתפו בה והמיתוס שפעם כולם היו חרדים- במובן של היום- הוא שקרי...) ה. אני בן 20 [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו - נראה שהצלחת להוציא את שמואל מכליו [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב מנחם! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! עצמתי! אשחק גם הפעם את תפקיד הנודניק יען שמתעניין אני ביצירתך: "וחובה להיזהר" -הייתי מציע "ליזהר" - עד כמה תמוה שזה נשמע - זה אפשרי "כל חלום דוהר" - "שדוהר" או "הוא דוהר" "פעמיים להרהר." - "הרהר" - בלשון תנ"כית "על שולחני גוהר" - יפה ! - ביאליקית [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יפה ! "ופרי הבטן שרקמנו" [ליצירה]
- [ליצירה] מתגרה ברינת? [ליצירה]
- [ליצירה] חבר שלי שאלני פעם : "מה עובר בראש לחב"דניקים האלה ?" השיר בהחלט שופך אור על סוגיה זו מאד קשה לאבד אדם יקר אך צריך להתגבר אולי גם חבל לבנות את כל חייך סביב אדם אחד ( "ארור הגבר אשר יבטח באדם") אך לפחות אני רואה שהכותב השלים אם מציאות הסתלקותו של הרבי שלא כמו רבים מחבריו [ליצירה]
- [ליצירה] איפה זה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
תגובות