.jpg)
Doll
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בובה זה נכון אבל רק למבוגרים אם רוצים שהילד לא יסבול מסיוטים. רישום טוב מאד: תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מדהים. כמה עצבות, כמה בדידות מובעת פה... אהבתי מאד את העינין שהבובה מוחזקת על ידי בובה אחרת,. ויופי של צללים, ממש כל אחד במקום. לאהודות. תודה, נהניתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי. יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי. (ויש עוד מה לדבר על הציור הזה) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי.. זה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא, זה לא חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד הזכיר לי את השיר לא אומרת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב [ליצירה]
- [ליצירה] כשרונית אני לא, אבל אם התכוונת כישרוני, אז תודה על המחמאה (: [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מושג מהי המשמעות, אבל הכתיבה נפלאה. שני הבתים הראשונים ממש זורמים טוב, עם חלוקה נכונה. הבית האחרון פחות תופס. יש איזה שהיא מלנכוליות שקטה בשיר ("נוגעים ולא נוגעים ברוח") שאני אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] גאוני! אין לי כח לכתוב הרבה מילים אחרי קריאה כזו ארוכה, אז פשוט.. גאוני! [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי. במיוחד אהבתי את המעברים הלוך ושוב בין החדשות ברדיו לבין הפעולות שלו. הסוף מבחינתי היה ידוע מראש - אבל זה לא גרע מטיב השיר. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקנא קלות אהבתי. טכניקה מעולה, ועניין שהוא מעבר להעתקת מציאות נטו, גם אם ריאליסטי להפליא. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] * שלוש פעמים קריאה. ככה זה כשמשנים מפעמיים לשלוש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה לא איור ל"מון" של מאיר פרידמן. נחמד ששאלת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. עכשיו אני אנסה להסביר למה. החלק הראשון מתחכם, זורם, יפה, בלי קלישאות צפויות (למרות ה"נופת צופי" המתקתק מדי). החלק השני נראה בהתחלה כסאטירה - מנתן לחנן, אבל אז הוא מתגלה כסאטירה בוטה וישירה, ולבסוף אתה מבין שזו אינה סאטירה כלל. נדמה לי שבגלל זה אהבתי (: [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה, טל. גם לשלך. כל שיר.. מקסים. לצערי, לא הספקתי עדיין בחיי הקצרים לקרוא את הזמיר והשושנה של וילד. אולי פעם אני אקרא את זה (קודם את התרגום, אם יש, ואז במקור...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
תגובות