לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
מה מפריע לי
לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
"זמני חרוט בשירי
כשנות העץ בעיגוליו
כשנות חיי בקמטי מצחי..."
(לאה גולדברג)
יופי של פוקוס. זוית לא רעה.
יש משהו שמפריע ברמה הצבעונית. אבל בכללי זה יפה.
[ליצירה]
תמשיכי, חמודה.
השיר השתנה קצת מאז שראיתי אותו :-)
(אולי בכל זאת כדאי למצוא דרך לחרוז גם את 2 השורות הראשונות?
את יודעת, מה שיפה בכתיבה בחרוזים, זה שהיא מאד מגבילה. ובגלל שהיא כל כך מגבילה צריך להתאמץ יותר כדי למצוא את המילים הנכונות. וכשמתאמצים יותר - מקבלים יותר. כשניסיתי להגביל את עצמי לאתגרים שונים גיליתי שדווקא כך מצליחים להביע דברים בצורה מדויקת, כי חושבים יותר עד שמופיעה המילה הנכונה.)
בהצלחה!
[ליצירה]
א. האם הקומוניזם נותן לגיטימציה לפטריוטיות? מולדת? יש דבר כזה? חשבתי שכל עמי העולם מאוחדים, מה פתאום אתה נותן עדיפות לעם אחד, תושבי ארץ אחת על פני אחרים?
שים לב, זו גזענות פשוטה,זהה בדיוק לזו שאתה לוחם נגדה כל הזמן.
ב.אם הבנת לא נכון את תחילת דברי, הריני להתנצל ולהבהיר. אין לי שום בעיה עם זה שאתה רואה באמא רוסיה את מולדתך היחידה.אדרבה, אני אשמח מאד לעזור לך לחזור לשם כדי שתוכל להנות מהחינוך הטוב בעולם, מהתרבות היחידה במינה וכל שאר הדברים הנפלאים שאין בשום מקום מלבדה - ובלבד שתישאר שם ותפסיק לבלבל לנו את השכל.
[ליצירה]
הייתי שמחה אם היה הסבר לרקע של הציור. אני לא מכירה, וכתוצאה מכך לא מבינה.
בכל אופן, ציור יפה.
[ליצירה]
[ליצירה]
מעזה להיות חצופה ולהציע: ותר על החרוזים. הם סתם מאלצים אותך למילים מיותרות. נסה למצוא את הגרעין של השיר הזה, מה ש*באמת* רצית לומר, ולעשות את השיר רק ממנו.
מה דעתך?
[ליצירה]
אם כבר שאלת - אני מאמינה שכך זה גם אצל האדם. כל נפילה נועדה לרומם למקום גבוה יותר.
אבל בהייקו הזה לא כיוונתי דווקא לכך.
בהייקו בדרך כל מתוארת תמונת נוף שיש בה מן ההקבלה לנפש האדם.
השיר (המוקדש לאפרת - בחורה מוכשרת מאד שכותבת הרבה בתחום ההייקו) מבקש להימנע מההקבלה אלא לדבר ישירות על האדם. (לפעמים הדימוי בשיר הוא כל כך נוקב וחד שהוא מכאיב יותר מאשר מילים פשוטות)
ובאותה נשימה, המילים "נשיר עלינו" מהוות גם מטאפורה לאדם כעץ. (כשכתבתי חשבתי דווקא על העצב שמשיב הסתו, אבל לא אני אהיה זו שתאמר לא להסתכלות אופטימית וחיובית)
[ליצירה]
הדפסתי את הסיפור, וכמה פעמים הוא הזכיר לי...
מה שאומר שיש לך חלק לא קטן בזכות שהיתה לי לפני כמה ימים לברך בשם ומלכות ולספור תשע וארבעים יום שהם שבעה שבועות..
אז תודה. ( :
תגובות