לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה שלום ביכורים? . [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמוני. אני מומחית לענייני שלמות :-P [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מזכיר קצת את אחר, שפרש מהיהדות לאחר שראה ילד שהלך, כמצוות אביו, לעשות שילוח הקן, שזה שתי מצוות שנאמר עליהן שמי שעושה אותן מאריך ימים, והילד מת במקום. בכולופן, אי אפשר לדעת למה קיבלת שברי הליכה. אולי כי את מציקה לי במסרים. [ליצירה]
- [ליצירה] צופית - אני רואה שאת עקבית - על כל פרק את מגיבה ואומרת (בלי להעליב, כמובן..) שהוא רע יותר מהפרקים הקודמים.. כנראה המצב הולך ומדרדר! :) [ליצירה]
- [ליצירה] והרי דעת המישי: אני מסכימה בהחלט שבכי משחרר ומביע רגשות בצורה אמיתית, אבל קשה להגיד ש*זה* מה שהופך אותנו לבני אדם: דווקא האדם מתאפיין בשליטה עצמית, בניגוד לחיה, ששופכת החוצה את רגשותיה ויצריה בלי מודעות ומחשבה. גם אני מאוד לא מחבבת את השיר המצוטט בסוף, ונראה לי שזה "הו" ב-ה'. (מצטערת על הקטנוניות, כזאת אני). [ליצירה]
- [ליצירה] שובי, בישראל ההגדרות של שמאל וימין כבר מזמן איבדו את הקשר לכלכלה. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא: אמרת כך: "לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות (של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה ביקורתית. זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו." יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה של סיפור. שנון ומצחיק ונהדר. רק את אכילס והצב לא הבנתי. והתיאורים שלך היו מאד יפים ומתאימים לדמויות, רק לא הבנתי למה הפכת את גלואה לטיפוס משועמם. פשוט כי לא היה לך משו נחמד להלביש עליו? או שיש סיבה עמוקה? לסיכום, "אנחנו המתמטיקאים, כולנו קצת משוגעים" [ליצירה]
- [ליצירה] ואם בנשים עסקינן, ב"ה עשרה קווין של טלפון ירדו לעולם. תשעה נטלו הנשים, והעשירי היה תפוס. (יש עוד המון גרסאות: עם העשירי אפשר לעשות מה שרוצים). [ליצירה]
- [ליצירה] בלי להעליב, כמובן - התמונה אכן נראית מעובדת. הדבר הראשון שחשבתי כשראיתי אותה היה "אבל לא יכול להיות שקצת אחרת מעבדת תמונות, ממש לא מתאים לה!". אבל לדעתי זאת אחת ההצלחות בתמונה הזו: הצלחת ליצור, באמצעים טבעיים לגמרי, מראה סוריאליסטי ותלוש. בקשר לעומק, אולי היה אפשר לצלם את הבד בטיפה יותר פרופיל כך שגם קולטים חלק מהעומק של החור, וגם עדיין רואים את המסגד. אני לא יודעת אם היה אפשר, זה תלוי כמובן בתנאים שמציב לך בד היוטה. [ליצירה]
תגובות