"אם לא תכעס-
תיצור
את קו השמיים המפרידים
ביני ובינך"
אמרת
בעודך בוחשת בספל.
"והיצירה
היא זו הממלאה אותך,
הלא כן?"
תפסת אותי
משפיל מבט
עוקב אחר נמלה קטנה.
המרחק ביני ובינה
כפסיעה אחת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר הזה הוא כפסיעה מן המושלם.. איזה יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה! ובכל אופן. אנסה לשחזר. יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב. וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.) (מחכה להודעה?) [ליצירה]
- [ליצירה] איה - ידעתי שתאהבי. אמה- תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, תמשיך בקו הזה, גם הצורה, גם התוכן- מקסים!!! פחות אהבתי את היצירה הקודמת, הסגנון השני, של דברים של רגע... אבל זה מקסים... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים ממש.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה נחמד. נדמה לי שהבנתי מי באה. [ליצירה]
- [ליצירה] ("לדתיים בלבד"!) אולי אם היה עליו משהו, היה נדמה כי המנחה התקבלה. (במבט ראשון נראה יותר כמו ספסל, לא?) [ליצירה]
- [ליצירה] הנה קטע שנכתב: אני מדבר בשפת "כולם מבינים" את שפתיי, אין צורך להניע את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן שלא תבואו לידי שמיעת המילים שאותן אני כל כך מסתיר. ואם לא הייתי שומע אני? אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר. זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז כשלא נותר דבר מלעשות. הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה. והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה [ליצירה]
- [ליצירה] המקצב כאן לא ברור אבל אהבתי את הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לכולם. (קרוב?) [ליצירה]
- [ליצירה] כבר כתבת אחד בשם סמבטיון, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא רק היום שהשיר שלך עצוב. פרטי על מיתרי הקשת בענן. באהבה, שי. [ליצירה]
- [ליצירה] " במקום בו יכלו להפגש מבטינו..." [ליצירה]
תגובות