בע"ה.
חורש
בן שלושה
עצי אורן
כל מבוקשי
ולשחק בו תופסת אתך.
ובלילה
כשתלכי
על סלע המחלוקת
אתיישב
ואיוועד לבדי
בהוויה.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוהבת את המקצב.יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] נופת צופים, כבר אמרתי פעם? כשתלכי על סלע המחלוקת * אתיישב *השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה. "מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב" מתוך אוירת השיר הקסום נפרד לעוד יום נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי פה מקצב [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק כל כך אכן מתוק ועושה חשק לעוד, אני בטוח שאם הייתי גומע עכשיו תריסר משרייך הייתי משתכר. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני ברחתי מהם כשהייתי קטן, אבל גליתי שגם הם התבגרו ונהיו לחברה על הכיפק, חבל עליהם לא? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל התחלת אתזה טוב, הפואנטה הובנה, אתה לא אומר דבר רק מסדר את הטקסט באופן כזה שידבר בעד עצמו, אך, נראה לי שהיה עדיף, שתצטמצם לקטע הדרמטי, זה לא שייך לכל הנאום של יוסף האופן הקטוע הזה אני לא מאמין שכאשר ציוה עליהם להביא את אביו (וגם אתה מודה שזה ציווי- עובדה פיסקת את זה בסימן קריאה!), שהוא דיבר מילה מילה , אך הרעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים!!! רות סוף! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אתה שר נחמד, אך, אני כל כך לא אוהב שעושים את זה לשירים יפים. הפעם, אני מסכים עם מאיר. אתה שר את זה מהר מדי. זהו שיר נשמה, זהו שיר עצוב. המקצב החדש שלך הוא אולי מקורי, אך לא מתאים. (עזוב, זה לא אישי נגדך, אתה לא יודע איך אני מתחרפן מבוסקאליה ודומיה כמו כוכב נולד שהורסים כל חלקה טובה בקלאסיקה הישראלית). [ליצירה]
- [ליצירה] {-} נשיקות. איזה שיר מקסים ומנחם. אמונה אלומה. יפיפה. ואהוד. (שם למעלה בכותרת, אם לא הבנתה, זה נשיקה. מגיע לך) [ליצירה]
- [ליצירה] הו זר... כמה נפלא כשאני קורא "אגדה" זו, בכיף אני יכול להתבלבל ולחשוב שזה לקוח מאוצר האגדות של חז"ל. חבל שזה לא אמיתי, אני לא יכול להתייחס לזה ברצינות כמו שאני מתייחס לאגדות חז"ל, אלא אם כן תשתף אותנו במחשבותיך לגבי זה, לכל הפחות תגיד שזה היה חלום, זה כבר יעלה בעיני את ערכו, אך בכל אופן, זה חזק מאד! [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] :) תודה על התגובה, ועל המחמאות. אני בעצמי לא יודע למה כך, גמרתי את הסיפור, יתכן שלא היה לי נעים כך סתם לגרום לרצח, אגב גם "התובנות הגדולות של הנפשות הפועלותהיו משהו ממש לא מתוכנן. בקשר, לשמות, זה פשוט נראה לי יותר מתאים למשפחה אמריקאית מאשר ישראלית (אמנם חברי המטבח נשמעים מאד ישראליים), יתכן וזה יוצר השלמה בין השניים. (אולי כמו ההתנהגות שלנו בארץ ביחס לאו"ם). [ליצירה]
תגובות