לחלוטין ארבע מימדי כוכב.. ואולי לא כל כך צר שחסרות מילים כאשר אפשר להתבטא אפילו במבט קטן. הקינה שלי מתייחסת כנראה לכל מה שקשור לעולם הווירטואלי הזה....
אני אחשוב על זה...
קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.??
הנייר הצהוב אינו מבין
תכולה נשגבת
מלבין עצמו
כאילו לא קיים
המיית צבע
מורחת אותיות ישנות
ונקודות מכחול
מכריזות "מלחמה"
עושה לעצמו
קמט ועוד קמט
מטוס,ציפור
העיקר להתעופף
[ליצירה]
לחלוטין ארבע מימדי כוכב.. ואולי לא כל כך צר שחסרות מילים כאשר אפשר להתבטא אפילו במבט קטן. הקינה שלי מתייחסת כנראה לכל מה שקשור לעולם הווירטואלי הזה....
אני אחשוב על זה...
[ליצירה]
קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.??
[ליצירה]
הנייר הצהוב אינו מבין
תכולה נשגבת
מלבין עצמו
כאילו לא קיים
המיית צבע
מורחת אותיות ישנות
ונקודות מכחול
מכריזות "מלחמה"
עושה לעצמו
קמט ועוד קמט
מטוס,ציפור
העיקר להתעופף
[ליצירה]
הבנתי אחרת ועשה לי ממש טוב,
הבחירה בעיני אינה מקרית,
אפיק נחל
מוגדר, מסודר, ישר, אמת ששלושת המילים שמתקרבת השתמשה בהן מסמלות את הקיבוע המדובר, אך היא בחרה באפיק נחל,
זרימה פשוטה, כביכול במסלול קבוע ולא משתנה, ועם זאת, הוא נחל. מקור חיים, שופע הפתעות, המערב בתוכו גורמים נוספים, אני מדמיינת בעיני רוחי את התנהלותם של מי אפיק זה, הזרימה לאורך מסלול ידוע מראש, אך הדרך... מפגש מרתק בין דגים שהופיעו פתאום, כפות רגליהם של מבקרים, אבנים שנוספו, סלעים שנשחקו, עלה שנשר וכל ההתרחשות בגדות האפיק, התרחשות אינסופית מרגשת על אש קטנה.
ואז, התעצמות. אלמנט נוסף ומשמעותי שיוצר חוויה חדשה מסעירה.
נפלא!
התנהלות רגש האדם בעיני.
[ליצירה]
אז אם הגבתם בלי להקשיב, אולי טוב שכך עשיתם, זה חזק ומזעזע עד להחריד כשמקשיבים לזה ואני אומרת את זה לחיוב! מאוד לחיוב!
זה עשה לי צונאמי בבטן.
תודה לך עוזר יוסף.
[ליצירה]
הררית יקרה, אני נלחמת בלפתוח את העיניים חזק חזק בכדי שאצליח לראות את שאני כותבת מבעד למסך הדמעות.
מופת. פשוט מופת.
קראתי שורה אחר שורה, סיימתי והתחלתי שוב מההתחלה.
רוגשתי,
צומררתי,
כמהתי.
השיר הזה בעיני כנבואה.
כחזון.
אומרים, שכשהקב"ה נותן למשהו הארה, זה חיוכו של הקב"ה לאדם.
את כל כך מבורכת שזכית לחיוך כל כך עצום.
תודה תודה תודה.
[ליצירה]
חחחח מטומטם אבל נחמד. (הממממ עדיין לא קונה אותך עם הטמטום. תתאמץ יותר...) ואם נולדתי למין הנכון או לא? *מושכת בכתפי* אני לא מברכת בבוקר ברוך שלא עשאני אשה. ודי מרגישה שרצונו היה מוצלח. אז....
לבריאות.
תגובות