החלטתי לשכוח אותך,
ומאז אין יום שבו אני לא שוכח
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי ואולי: אין יום שבו אני שוכח... [ליצירה]
- [ליצירה] מטרפת לתגובתה של סוערה !!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אופס, התכוונתי להקליד מצטרפת לתגובתה של סוערה. הצדי נשמטה לי. סליחה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] =) אויש... מוכר. כל כך מוכר. ולא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק יש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק!!! משפט גדול!!! [ליצירה]
- [ליצירה] - וואו וואו וואו!!!! ענק, גדול. ניסוח מ-ד-ה-י-ם! [ליצירה]
- [ליצירה] יו! אהבתי גם! [ליצירה]
- [ליצירה] הפוך עמוק. שנון. שסק. (השסק לא קשור) כשאני רוצה לזכור משהו אני תמיד מנסה לשכוח אותו. והנה המשפט ההפוך: החלטתי לזכור אותך, אבל אין לי מושג מי את/ה. [ליצירה]
- [ליצירה] יווווווווווווווווו איזה יפפפפפפפפפפפפה!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] התלבטות: קשה לי להחליט מה יותר מוצלח - הקטע של אשה בצחוקה או התגובה של אחת מהצד. אגב, התכוונתי להחמיא לשתיכן. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי יכול הייתי יכול לכתוב כמה אהבתי, כמה נהניתי, כמה התענגתי על הקטע הזה. הייתי יכול, אלמלא הכרתי אותו מקרוב... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! אני שונא לומר מה שכולם אומרים, אבל מה לעשות וכל הסופרלטיבים כבר מופיעים בשורות שמעלי. פשוט מדהים, ההקבלה שבנית בין מערכים מתימטיים קרים וחסרי אחיזה במציאות לבין החומרים המרכיבים אותנו. מעולה מכל הבחינות. [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים יקרים! אל תחפשו ציניות במקום שהיא איננה. אנא מכם. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש זה היה אמור להיות "ולו רק כדי", וגם לא להישמע ציני. [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי שום כוונה ללגלג, זה הזכיר לי שיר שהופיע פעם במדור סאטירי: אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי אני אמן השכנוע העצמי וכו' אז שיהיה לך בהצלחה! אני יודע שאת זקוקה לה! [ליצירה]
- [ליצירה] * (זה אומר שאהבתי?) איזו ריצה מטורפת וסוחטת-נשימה בין מטאפורות... אולי תחליטי מה את? [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאורי היקר... התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים. כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי. ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה. [ליצירה]
תגובות