בעזרת ה'.
ישב לו אדם וחשב
ישב וחשב
חשב וכתב
נשם ונשף על הנר
נשם ונשף
נשף ושאף
(עלה לו זבוב על האף
ועל כן הוא זעף)
התנשף ושפף
עד שנשם ונרדם
ובחלומו
צפו מים ראשו
גאו וגלשו
אל מעבר לדף והשורות
אל מעבר למילים
אל עולמות עלומים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה כותב מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, לי נראה שאם הוא היה קצת פחות נושם ושואף וחושב, וקצת יותר כותב, אולי הוא היה מצליח קצת יותר לכתוב בשעות הערוּת.. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. הרבה פעמים בלילה עולות כל מיני מחשבות כתיבה, בשקט הזה, אבל יש דברים שקשה להעביר למילים, והם נשארים בדרגת 'אדים' בים היצירתיות שחלקו נובע וחלקו לא. אני אישית ישן מדי פעם עם המחברת והעט מתחת למזרן, וכותב בעיקר בלילה (או מחבר בעיקר בלילה). [ליצירה]
- [ליצירה] איילה... את בעיקר, קלעת לתחושות שליוו אותי בעת כתיבת השיר, השורה ההזויה הזאת (אני מודה), נכתבה מהחומרים הנ"ל, קריאת הצאן במרעה, הניגון/יבוב החסידי, ופשוט זעקה מלב שעלתה בי כשכתבתי זאת מזום מה בניסוח הזה, אפשר גם לחשוב אולי זה כינוי חיבה לאותה דמות נאדרת שעליה הדובר מקונן. תודה לכולם על התגובות, אגב, יש לזה גם לחן נוגע ללב, כשאזכה להקליט אותו בע"ה, אכניס אותו גם לקטגוריה-מוסיקה. [ליצירה]
- [ליצירה] ed ^ כמו שאת עושה לי מדי פעם. סתם, קראתי והיה נחמד מאד. הייתי ונהנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. מסכים אם כל מילה מקסים בכל מילה בקשר לשירך צדקת ביתי אין שפיות גדולה מזו, להיפך זה בדיוק הכנה נפלאה לכבוד שבת קודש, במקום שהעניים יצאו מחוריהם לאור כל ההמולה וההתרוצצות שיש באוטובוס מלא מפה אל פה בערב שבת להתיחד עם נשמה כל כך נפלאה כמו זלדה אחת שידעה מה זה טעם שבת קודש וגם כתבה שירים רבים על שבת וערב שבת ובכלל לתת דרור לנפש להשתחרר מכל מיני שמטעס של העולם הזה ממשיים ולגשת אל הדברים מהפן הרגשי והמופשט, זאת טרפיה מעולה, מדיטציה לנפש הכנה משובחת מעין כמוה לקראת שבת נ.ב. אני גם אנסה את זה. תודה על הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] אור וירושלים, מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד לה שהכימה להוות לך מודל. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] גמני אוהב. וכואב *_*. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא יפה! אז מה אם אתן בנות ויש לכן נקודת עוצמה מסוימת במשיכתכן, זה ממש זול ומגעיל להשתמשד בזה וחבל אם הקשר בין המינים מתנהל על הציר הזה. מזל שזה לא כך ביהדות. [ליצירה]
- [ליצירה] חייכתי :) כיף של תמונה. מפנה ל"חמשה פרקי חיים", זה בהחלט קינאה של סופרים, אך, גם כתיבה היא קינאה של דייג. [ליצירה]
תגובות