בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי! רק הסימנים בכותרת לא מובנים. שיר מעולה, אין ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד* יש אנשים לצערי שהשבת כבר בורחת להם הרבה לתוך עצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] ח"ח יפה מאד, אהבתי במיוחד את הספונטניות הזורמת והאסוצאיטיבית שבחלק הראשון- "אש... מי שכח לכבות את הגז... דליפה במטבח החיים" [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה, אך משהו לא מובן זו לא את ששולחת את הבקבוקים, אם כן למה את זאת שגם שולה? או שמא הם לא מגיעים לאף אחד, אם כן הם לא אמורים להיות ריקים אלא מלאים במכתב. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ;) [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי :) חבל שהורידו את הקישור "אהבתי", כי אם היה הייתי מצביע. [ליצירה]
- [ליצירה] רואים רואים את הסדקים, וכן הסדקים רואים את החיים ששחקו אותם וערפם החשוף למול עיננו שרואים רק את הצל השחור שלהם את החלל שנותר ממה שהיו בימי בחוריהם טרם נהיו לחורים אפלים. החיים שוחקים ועושים אותנו לשחורים. "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש"... וחולות התחככו בי ורוחות זעפו מול פני התמימות, אל תאמרו שאשמתי, פנו לאל הרוחות שישים גבול לחול כפי ששם לימים שימנע מהטבע לפגוע בתמימים. הסדקים בסלעים לא נפצעו בסכין, זו שחיקה איטית של שנים, זו חילול איטי מבפנים והחושך הוא רק הצל של אבני חן צעירים. אהבתי, מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו משה רע"ה, שגם הוא היה על סף יאוש, כשהקב"ה הציע לו (מנבכי מחשבתו שהרי ידע ה' מחשבות בנ"א), ובכל זאת מסר נפשו על עמ"י- "מחני נא מספרך אשר כתבת"! גם את, זה כל כך מוכר הרצון הזה לזרוק הכל ופשוט לגלגל את עצמנו במורד אברים אברים, אך האמת נמצאת בכינוס העדרים, כך מוצאים תורה שלימה, כך מוצאים את האות שלנו, את התפקיד שלנו בימי חלדינו, יש לך אינטואיציה בריאה, קודם כל לאסוף את השנים, המעשים, הפירות שיצאו ממך, אך אל תתיאשי מזה להיפך, אני חושב שהיאוש נמצא בלהתגלגל בצוק. זה מחול טוב, זה מחול מכנס, מנכס ובורר לך את הנכסים המעשיים, הרוחניים שצברת עד כה. ישר כוחך! [ליצירה]
תגובות