נתקלתי בזה אגב שיטוטיי, וטוב שכך! למרות הביקורות הצוננות והמועטות, אחת היצירות הטובות שיצא לי לקרוא כאן. גם כי זו לא שירה, אלא סיפור קצר, ומהמשובחים - אם יורשה לי, וגם כי כל כך בקלות מכניס אותנו הכותב לסיטואציה הזו, לסצנה הזו בדיוק, שלרגע הרגשתי כאילו אני זו שנישאת עם הגלים. מי המליץ?

עוד אחת מהיצירות המושפעות מהימים הנוראים האחרונים. אך שונה. היוצרת מכניסה אותנו לקודש הקודשים שלה, למרות שבשיר היא דווקא יוצאת משם. שיר שנוגע עמוק בפנים ומזכיר לנו- כל אחד ויום הכיפורים שלו. מי המליץ?

רבות הדרכים. ארוכה ביותר הדרך לדעת. מי המליץ?

זה היה סיפור של חורף (לא יותר?) הספור הזה, הוא בדיוק כמו כפית דבש מתוקה לגרון, או רוגלך חם שיצא מהתנור, או כוס שוקו עם קצפת. או כל דבר אחר שיעשה לכם את החורף, למשהו מתוק שכזה. מוכר, מוכר, אבל תהנו שוב- - מכל רגע. מי המליץ?

אחת, שתיים, נסיון. וחוזר חלילה שיר פשוט ונוגע כי כל כך נכון. ואין מה לעשות, מי מאיתנו תכשיר כתוצר או אולי שוקד על יצירת תכשיר חדש משלו. "הניחו את אזמלכם, בני- החי ותנו למת לחיות בשלו כי אולי עוד הערב כשתשובו לבתיכם, יחכה שם לכם שולחן המנתחים". אין גבול לעומק הפשטות. כעובדה לכך- שיר זה. מי המליץ?

שיר מעניין ועשיר נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה. הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת. ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן: "תעמוד לצד כסאי הריק " הוא לא ישוב לסדר היום: "לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט". אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה. שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה. השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה. מי המליץ?

מלחישת הנשוא לשתיקת הדוברת מלחישה של נשוא השיר אל שתיקת הדוברת, ישנו דימוי מקסים "כלילה המעניש את היום את גוזל את צבעו" כלומר, ישות הלילה חודרת את ישות היום ומורידה ומפחיתה מקרני השמש ומאורו המבורך על ידי האפלה ועגמומיות: ואולי דבר זה מתרחש אך בנפש הדוברת, הרואה בעיניה אפלולית,ואולם שאר בני האנוש סביב חדורים אור. עתיד שנערם- יכול להיות מובן לשני צדדים: האחד -ראייה פסימית של העתיד בלעדיו, השני-כבר באותה עת נערמות אי אלו תקוות לעתיד בלעדיו. מי המליץ?

לפעמים לחזור זה להתקדם, והשיר הזה מכיל את כל התנועות. מי המליץ?

דברים מצד עצמם על הפער בין דימיון למציאות, ובין חלום - לערות - לחלום באספמיה. הליכה מסוף העולם ועד סופו וחזרה הביתה. זמיר מצמצם בכישרון הוויה אנושית - לשיר רגיש ומלא חן. מי המליץ?