הקסם. המשמעויות (וגם הניקוד) היכולת המופלאה לכתוב כך, עם כ"כ הרבה קסם, עומק לשוני- דימויי- כמעט ויזואלי- אמנם היא נשגבה ממני, אבל נהנית כל פעם מחדש למצוא אותה בשירים של אחרים. מי המליץ?

בדיוק בגלל הכותרת. והיצירה- משובחת מי המליץ?

ארספואטיקה שחרור נוף הטבע ממכחולו של הצייר והפקעתו לטובת עט המשורר הירושלמי. זה יפה מי המליץ?

אולי אולי בגלל השפה, אולי בגלל ההקשר והקשר. ואולי- אתם תחליטו. מי המליץ?

"הרצון לדייק במילים".. רק שלשום, חברה תארה לי את הרגע הזה... וזו לא פעם ראשונה. נראה שקשה לדייק יותר, עם כל הכאב שצפון וכרוך בכל מילה... מי המליץ?

שיר מעניין ועשיר נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה. הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת. ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן: "תעמוד לצד כסאי הריק " הוא לא ישוב לסדר היום: "לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט". אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה. שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה. השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה. מי המליץ?

נקמת החנונים כמו רבות מהיצירות של הדס, גם זו מביאה אותנו אל הקו הדק שבין הדמיון למציאות, ומשם אנחנו חוזרים מעט נסערים, מעט מבולבלים, ובעיקר פתוחים להקשיב לסיטואציות מהחיים, שלא ראינו קודם. מי המליץ?

זורם ומתעצם וזה מתפרץ כשיר גובר ומתעצם ועולה מגל אל גל מנהר שוצף למפל, אחר מתחבר באין שם למשיב הרוח והגשם. מי המליץ?

אחח.. כל כך מעט מילים, כל כך הרבה נאמר.. איזה כיף זה כשכותב איכותי יודע לומר את דברו in not so many words, דברים שאנו, הקוראים הפשוטים קוראים וישר מזדהים, ישר יודעים שאלה דברים נכוחים ואמיתיים, דברים היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב. לכל אחד מאיתנו יש, כמובן, את אותה החבילה, ומי שאומר שאין לו, אז או שהוא חי בהכחשה, או שהוא מת. איזה כיף זה שמגיע יוצר חדש שמצליח על ההתחלה לכבוש את קוראיו, ולתת להם את ההרגשה, שלו הם היו הכותבים, אותן המילים ממש היו יוצאות תחת מקלדתם. בתקווה לקרוא עוד מיצירותיך, יואליקו, וברוך הבא בצל קורתנו. מי המליץ?