כי מזמן כבר לא המליצו פה על יצירה של אדם צחי הסיפור הזה בוודאי מוכר לרבים, ובצדק. הכתיבה של אדם מוקפדת לעילא. צריך הרבה רגישות כדי להעביר ביקורת, להצחיק, לעורר מחשבה ואפילו ליצור מתח, וכל זה בסיפור קצר אחד. מי המליץ?

אחת ל--- זו לא סתם היצירה הזו שכלכך ריגשה אותי על אף שאין לי פה עם מה להזדהות ואולי בגלל זה- הדלקת נורות חשוכות- האירו משהו בתוכי- כמו סיפור ישן חדש על דברים שבפנים. את הסיבות הנוספות, קראו בדף היצירה (לאחר קריאת היצירה עצמה). מי המליץ?

ההיסטוריה חוזרת. גנבת תרפים לוקחת סיפור מקראי טעון ומשתמשת בכל המרכיבים הנכונים לרקוח סיפור מופלא, מרתק וקולח. אין לי מושג מה הם המרכיבים הנכונים אבל זה סיפור רגיש, חד ונבון, עם פרשנות משלו שנשאר צמוד ומכבד למקורות. וכמו שכתב שם החתלתול: מדוע דווקא סיפור יהודה ותמר? אולי מכיוון שמכל הסיפורים, בולטת בו העובדה שאנחנו יכולים לנסות לעצב את סיפורינו כרצוננו, ומישהו למעלה כבר ידאג לספר אותם בדרכו, ולברוא מהם את אורו של משיח". מי המליץ?

יוצר מהמועדפים עלי באתר ודווקא את היצירה המעט נונסנסית הזאת בחרתי. אבל הכל אצלו מומלץ בעיני. ולמה זה? כי זה לא נונסנס רגיל. זה נונסנס סטייל סיפורי עליסה בארץ הפלאות. זה משהו מתוק וילדי ומזכיר נשכחות... אני אוהבת. ממש. והרגישות... נפלא. מי המליץ?

והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

המלצתי האחרונה לחצי שנה זו כי מתוך הכאב המחזורי נובע השחרור המראה- את- אישה- מפותחת ממני. כי היכולת להחזיק ולכאוב מבפנים ולבסוף לשחרר היא מתת אל רק שלכן. ואני- אם הייתי יכול לשחרר גם אני- פיתולי כאבים לא יסירו, לא ישכיחו- עודני מחזיק וחזק וחלש מבפנים. ואת- אשה- ביכולת פשוטה- לשחרר, לשחרר, לשחרר. מי המליץ?

שירת יגוננו ושירת אבלנו זה כל כך מתאים לעכשיו... נוגה, טוב, שיר. מי המליץ?

בכל קוראנו אליו מיתרים קוראת לו בשמו. הוא היודע והוא המדע והוא העד- שכשסיימתי את השיר גם אני קראתי לו- מי המליץ?

מרגש, אמיתי, כואב. רסיס מעמת את הזכרון שבטקסים עם הזכרון האמיתי והחי, קשה שלא להזדעזע מהאמת שבשיר הזה.נוקב, במובן המלא של המילה. מי המליץ?