זעקה שקיטה כשקראתי בראשונה נמלא ראשי שקט. עברה שנייה וזה התחיל. הקולות, אם במילים אם בין השורות יצאו מכל פתחיי. "השתמשו בשיר כשופר. העירו ליבות האנשים לחשבון נפשם, תזעקו את אשר על לבכם ודרך כך, ההזדככות, התשובה". קריאה, תקיעה, תמיהה, קריאה, כתיבה גדולה. מי המליץ?

אני לא מאמין לו. הכותב המתוסכל מתאר בהרחבה רבה את אשר חש וחשב שניות אחרי שהלכה והותירה בו את הרגשת "מלוא כל הארץ..." את גופה. בטוח שנכתב מנסיון. אל תאמינו לו. אבל משעשע. מי המליץ?

זה כל כך! אנושי, אמיתי, עושה משהו בלב שאין לו מילים רק דילוג קטן, ורצון להתערב באנושות הזו. מי המליץ?

עם קריאה ראשונה וכך כתוב לי "אנא כתוב מספר מילים מדוע בחרת ביצירה זו". אינני מוצא אותן. מי המליץ?

לקראת היום על אף הכתב הקטן. פרק קטן לתשעה באב. מי המליץ?

"אם בלוז היה יין" בגלל עושר עולמות הדימויים, בגלל הקצב, בגלל ההעזה, בגלל שירים כאלה אני כאן. (ואם בלוז היה יין אבנר שטראוס היה כל הזמן שיכור). מי המליץ?

שיר מעניין ועשיר נטשתי חיבוק קדרותך" -יען נטשת משהו יציב אך קודר עליתי לאדמת החיים -ו - המוות (הוא מופרד) -יען עלית למקום שבו משמשים קדרות ושמחה וחיים זה בזה. הקדרות כה היכתה בנושא השיר עד כי לא טרח לשלוח מבט אל הדוברת. ואולם -בבית השני מתגלה כי נשוא השיר הוא נאמן לאין ערוך, יציב קודר אך נאמן: "תעמוד לצד כסאי הריק " הוא לא ישוב לסדר היום: "לא תביט, לא תשמע, לא תשפוט". אזי הדוברת רואה כל זאת ומחליטה לשוב בחזרה. שם השיר -אביב, אולי קצת לא נראה במבט ראשון.אך לדעתי נראה כי הדוברת ביקשה קצת אביב לנפשה. אותו אביב השורר מעל פני האדמה. השיר מזכיר לי מעט את סיפורה של "אצבעונית" שאותה ניסו להשיא לחולד השוכן בעמקי האדמה, והיא סירבה לקבל את דין הקדרות השוררת מתחת לאדמה ולא השלימה עם ה"שידוך" הזה. מי המליץ?

מיקרוקוסמוס בעולם בו קודש וחול משמשים בערבוביא, משתקפת ב"שניים אוחזין" הדילמה האנושית כבעין מיקרוסקופ רגיש במיוחד - קריעות המתלבטת בין לחנים למלל, תלויה בין שמיים וארץ. אולי גולת הכותרת בשיר היא הפקעת 'שניים אוחזין' מההקשר התלמודי - משפטי שלו, לטובת לב העניין - ליבה של תאיר ארץ. שיר כמו דימדומי שבת. מי המליץ?

למרות האצטקי (מחייכת) אהבתי את הכתיבה, קראו שירה ותהנו אמילי מי המליץ?