הזמן קצר והתוכן מרובה מזל שאנחנו דוסים, וזכינו להגדיר את הזמן הקסום הזה, שיכול להכיל בתוכו כל-כך הרבה. ומזל שנכנסנו ליצירה הזו, לראות איך הזמן הזה מתואר כל-כך יפה, בצורה שכל אחד מוצא בה את השורה שלו. מי המליץ?

לא יכול להתאפק. מהבוידעם ולא להמליץ על אחת ששבתה. מי המליץ?

יצאנו עשרה חזרנו שבעה, "יצאנו עשרה חזרנו שבעה, אבל בתוכנו יודעים שאף-אחד בעצם לא יצא..." על-כך אין לי מה להוסיף רק להצטמרר. שב"ש אמילי מי המליץ?

שעה קסומה בין אם ציור ובין אם צילום ראוי להראות ולהנות מי המליץ?

"הרצון לדייק במילים".. רק שלשום, חברה תארה לי את הרגע הזה... וזו לא פעם ראשונה. נראה שקשה לדייק יותר, עם כל הכאב שצפון וכרוך בכל מילה... מי המליץ?

דבר למינו הולך וחן ירדוף חן יוצר זה שעולמו טבע אנוש ואמונה חביב עלי ומעולם אני נכנסת ליצירותיו ללא חשש מצער פוצע. השפה שבפיו ובעטו רהוטה וגמישה ובעלת יופי משלה. בחרתי ביצירה זו, אחת המוקדמות באתר בה מצא חן בעיני הבית האחרון, שם היוצר מתאר בתום לב מצב הנדרש בהרבה שיטות התבוננות במיסטיקה. זה המצב בו אני נדרשים לבקש את המתבונן שבתוכנו. וכך גם שיר זה, המקבל את טעמו כתוצאה מהופעת מתבונן מהצד. מי המליץ?

כי זה מעצבן- אבל- מאתגר... תהנו מהאתגר ותשתדלו לא לשבור את המסך בסוף. ובכלל, יש מקום לעיין (ואפילו לקרוא) בעוד יצירות של המחבר. מי המליץ?

אוי, התקוות האלה של הגשם הראשון יש בו משהו, בגשם הראשון הזה, שנכנס לך לנשמה. התקווה למשהו חדש, למשהו שונה. הנקיות של האדמה. בכל הקלישאות האלה טמונה איזו תקווה נסתרת, איזו ציפיה, אפילו, איזה געגוע למשהו טוב. "היורה", בפשטות, במילים יפות, עדינות ונוגעות, מצליח לעורר כל כך בקלות את כל הרגשות האלה כולם. מהנה! מי המליץ?

איך יודעים שבא אביב? כשילד רוקח את כל היסודות של הזמן לשיר אחד, מאיר בתכונתו. יפה יפה. מי המליץ?