שניים מדברים. למה בחרתי ביצירות אלו? כי שתי יצירות אלה יקרות וטובות כל אחת בפני עצמה, אבל ביחד יוצרות קונצרט מונולגים על הדיאלוג הפנימי. (והמקור המהדהד: http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=2962&code=487 "שניים אוחזין" מאת תאיר ארץ, שכבר הומלץ כאן) מי המליץ?

מתיקות ממתיקה הו צופית יקרה, כמה זמן נעדרת מחלוננו. קראו נא את מתיקות הדבש ונופת הצוף שכה חסר לי בזמנים האחרונים. לו הייתי פרח... מי המליץ?

אם לא אזכרכי לקראת תשעה באב. השיר הזה, שמצליח להכות בעוצמה למרות ואולי דווקא בגלל הפשטות שבו, מזכיר לנו את שאסור לשכוח. מי המליץ?

ככה או הנרי היה כותב היום לרסיס שמור מקום של כבוד בחלון הראווה של צורה. הוא דוגמא ליוצר שלא מסתפק בהנפקת רעיונות, אלא גם מביאם לידי שלמות; כורה יהלומים היודע ללטשם. אני מניח שזקני העדה כבר דשו ביצירותיו עד לעמקי בין-שורותיהן, לכן ההמלצה מיועדת בעיקר להורות נבוכים - ליוצרים החדשים ולמבקרים. מי המליץ?

מהלך מחשבה מעניין ומקורי מבט מקורי על סוג מסויים מאוד של כתיבה-אפיטף. כאן לא ניתן להתעלם מן הכותרת בשיר המורבידי הזה. הזכרונות כמועמדים אל הקיר בדרך כלל אפיטף נכתב למי שכבר מת ואילו כאן הם בדרך לשם ולא אנשים אלא הזכרונות. דבר מעניין נוסף בשיר הזה שיש כאן מהלך מחשבה כדבר והיפוכו. הזכרונות מועדים לעינוי מן הסתם כשלב בדרך אל המוות המטאפורי, דהיינו לשכחה ומצד שני מכריזה הדוברת שהיא לא שכחה והאבסורד הזה יש לו כוח בשיר. את לא מאכזבת, שיר מקורי וכתוב יפה מאוד תודה וחג שמח אמילי מי המליץ?

רבות הדרכים. ארוכה ביותר הדרך לדעת. מי המליץ?

והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

הלוואי באיזה עדינות רבקה כותבת את הפחדים של כל אחד משניים. באיזו עדינות נרקמים בשיר הזה נגיעות בגוף ובנפש, ותפילות של הנפש והגוף. אומנם רבקה הומלצה כאן בעבר, אבל זאת הזדמנות להזכר, להרשם לסוכן אישי, ולקוות שתחזור עם עוד. מי המליץ?

2 סנטימטר עוד נקי... והמבין יבין. מי המליץ?