לעת ערב "אנא כתוב מספר מילים מדוע בחרת ביצירה זו". לא רוצה! מי המליץ?

המלצתי האחרונה לחצי שנה זו כי מתוך הכאב המחזורי נובע השחרור המראה- את- אישה- מפותחת ממני. כי היכולת להחזיק ולכאוב מבפנים ולבסוף לשחרר היא מתת אל רק שלכן. ואני- אם הייתי יכול לשחרר גם אני- פיתולי כאבים לא יסירו, לא ישכיחו- עודני מחזיק וחזק וחלש מבפנים. ואת- אשה- ביכולת פשוטה- לשחרר, לשחרר, לשחרר. מי המליץ?

אצבעות מה עובר על היוצרת הזו? משהו חדש. משהו מרענן. יצירותיה- חדשות, מילותיה- חורטות רושם עמוק. לא רק על שיר זה המלצתי- קראו את האחרונים. אצבעותיה... משהו חדש עובר בהן. מי המליץ?

שיא כה עשיר איזו האנשה! אילו תיאורים משובבי נפש ומחיי כל טבע! ניחוח קליפות התפוזים מגיע עד לדף הנייר ועסיסו מכתים. מזמן לא קראתי כאן שיר כל כך עשיר! מי המליץ?

אוי, התקוות האלה של הגשם הראשון יש בו משהו, בגשם הראשון הזה, שנכנס לך לנשמה. התקווה למשהו חדש, למשהו שונה. הנקיות של האדמה. בכל הקלישאות האלה טמונה איזו תקווה נסתרת, איזו ציפיה, אפילו, איזה געגוע למשהו טוב. "היורה", בפשטות, במילים יפות, עדינות ונוגעות, מצליח לעורר כל כך בקלות את כל הרגשות האלה כולם. מהנה! מי המליץ?

ממוקד, תמציתי ורווי פילוסופיה כשאני קוראת שנית את השיר אני מבחינה במשחק בין שקיפות לבין הַכְוָנָה לאי-מודע, לעיוורון- ועל שני אלה מנצח התעתוע. האם באמת הפרטים סביבנו שקופים לנו? והאם היכולת ניתנת לנו לכוון אותם? הניגוד בין הדיוק של הזווית, לכאורה (והשבירה על דו-משמעותה) לבין התעתוע המונח בבסיסו -מעלה אירוניה על ראיית האדם את הדברים ועל שליטתו בנעשה סביבו. שיר בעל מעוף. תודה אמילי מי המליץ?

מהבוידעם על אף שיש מה לערוך ולשפר (במיוחד בסוף) התאהבתי בשיר מההתחלה. משמעות המילים. השירים על מילים. הנה עוד אחד! מי המליץ?

הדרך הקצרה ביותר מהצָג לנשמה תמיד הייתי בטוח שהדרך הכי קצרה בין הפיקסלים המרצדים לנשמתי המרצדת מרוצפת רק מילים כתובות, והנה נמצאתי טועה. קבלו זריקה לנשמה. מי המליץ?

בכי מהיהודי שלנו הפלא כאן הוא שבקמצוץ של מילים, שגם חוזרות על עצמן לא מעט, עברי מספר את כל הסיפור. אולי זה בגלל שלמילים שהוא בוחר יש משמעות מאוד חזקה; לעיתים שתיים. התרגשתי, התהרהרתי, והמלצתי. מי המליץ?