רסיסי אני. סיפור מופלא, כתוב במילים שהן כולן שירה ומעורר הזדהות וכמיהה וגעגוע. נפלא ממני איך אפשר לכתוב אגדה, שתהיה כל כך דמיונית לכאורה ועם זאת כל כך אישית וכל כך אנושית ואיך זה שאני מצליח למצוא את עצמי בתוכה, על אף שמישהו אחר כתב אותה. ויתכן, אולי, שזה אפשרי מפני שאם אחפש, אמצא את עצמי גר בעיר הזו, באחד הבתים... מי המליץ?

הדרך הקצרה ביותר מהצָג לנשמה תמיד הייתי בטוח שהדרך הכי קצרה בין הפיקסלים המרצדים לנשמתי המרצדת מרוצפת רק מילים כתובות, והנה נמצאתי טועה. קבלו זריקה לנשמה. מי המליץ?

לקנטאור--- ...חייבים לקרוא את כל הסיפורים שלו , ואז להבין כמה השיר הזה שונה- גלי מכמניו. מי המליץ?

יוצר מהמועדפים עלי באתר ודווקא את היצירה המעט נונסנסית הזאת בחרתי. אבל הכל אצלו מומלץ בעיני. ולמה זה? כי זה לא נונסנס רגיל. זה נונסנס סטייל סיפורי עליסה בארץ הפלאות. זה משהו מתוק וילדי ומזכיר נשכחות... אני אוהבת. ממש. והרגישות... נפלא. מי המליץ?

משהו שנון אמנם, דרוש מעט רקע בכדורגל. אבל הקטע הזה כה שנון ומדויק, שמומלץ לחסרי הרקע ללמוד על המשחק בוויקיפדיה רק כדי שיוכלו להבין. מי המליץ?

למרות האצטקי (מחייכת) אהבתי את הכתיבה, קראו שירה ותהנו אמילי מי המליץ?

ממוקד, תמציתי ורווי פילוסופיה כשאני קוראת שנית את השיר אני מבחינה במשחק בין שקיפות לבין הַכְוָנָה לאי-מודע, לעיוורון- ועל שני אלה מנצח התעתוע. האם באמת הפרטים סביבנו שקופים לנו? והאם היכולת ניתנת לנו לכוון אותם? הניגוד בין הדיוק של הזווית, לכאורה (והשבירה על דו-משמעותה) לבין התעתוע המונח בבסיסו -מעלה אירוניה על ראיית האדם את הדברים ועל שליטתו בנעשה סביבו. שיר בעל מעוף. תודה אמילי מי המליץ?

בדיוק בגלל הכותרת. והיצירה- משובחת מי המליץ?

מיקרוקוסמוס בעולם בו קודש וחול משמשים בערבוביא, משתקפת ב"שניים אוחזין" הדילמה האנושית כבעין מיקרוסקופ רגיש במיוחד - קריעות המתלבטת בין לחנים למלל, תלויה בין שמיים וארץ. אולי גולת הכותרת בשיר היא הפקעת 'שניים אוחזין' מההקשר התלמודי - משפטי שלו, לטובת לב העניין - ליבה של תאיר ארץ. שיר כמו דימדומי שבת. מי המליץ?