* (כי ראוי להרחיב על השיר, אבל נדמה שאין בכך צורך ואין בי יכולת) מי המליץ?

החייאה עצמית את השיר הזה צריך לקרוא ברצף, מן ההתחלה עד הסוף ושוב מן ההתחלה, בלי מרווחים ובלי קיטועים. נימוק נוסף על השיר הנפלא הזה רק יוריד מערכו. תקראו לבד. (וכאן המקום להמליץ על כלל יצירותיו של יאיר, כוכב מיוחד בשמי צורה) מי המליץ?

והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

לקחת את הצחוק ברצינות ההפניה היא ליצירה פולינדרומית ספציפית, אבל אתם מוזמנים לפנק את עצמכם בקפיצה לדף יוצר מלא במשחקי מילים שוחקות. מי המליץ?

כך. אני צריכה עוד לחשוב. מי המליץ?

*. ואומנם נאמרו הדברים אין ספור פעמים לפניה, ואולי באמת אין חדש תחת השמש, אבל השיר הזה, השלם באופן פשוט ומתוק, מקשר בין ההיסטוריה שלא תהיה, לבין זו החוזרת על עצמה כל הזמן, באופן שעוד לא נאמר. מי המליץ?

אחת ל--- זו לא סתם היצירה הזו שכלכך ריגשה אותי על אף שאין לי פה עם מה להזדהות ואולי בגלל זה- הדלקת נורות חשוכות- האירו משהו בתוכי- כמו סיפור ישן חדש על דברים שבפנים. את הסיבות הנוספות, קראו בדף היצירה (לאחר קריאת היצירה עצמה). מי המליץ?

בגלל השילובים סוכר פיזי מול ריק נפשי. חום מול קור. שירי חורף מול שירי בית קפה אתה משכיל לשלב גם מוטיב דוד אבידני בשירך: (עִמַּמְתִּיק מְלָאכוּתִי) אהבתי! מי המליץ?

כחול עמוק סיפור פשוט. בלי רמזים מטרימים, בלי פזמון חוזר, בלי רושם. חד וחם ונושם, כמו המציאות בעצמה. ותרוצו לקרוא את שאר היצירות של אורה. בעצם, למה אני אומר? כשתסיימו את הסיפור תעשו זאת ממילא. מי המליץ?