כי אין מספר מתקרבת, אחת היוצרות המובילות באתר, פורמת שוב את הגבולות שבין מטאפורה לחוויה, ומעבירה במספר שורות בודדות, גודש של ציפייה מורגשת, שנספרת אחת לאחת עם ערימות השיבולים. מי המליץ?
געגוע מנגינת געגועים נמשכת והולכת אל האדם שבנו, אל הזיכרון שבנו, אל החדר האישי הקטן שבתוך תוכנו בין סערות סופת הזמן. מי המליץ?
לא יוסיף ולא יגרע נכנסתי ליצירה מתוך פקפוק כי שמה נראה לי פשטני מדי, אך המנה שקבלתי, כמו במסעדה טובה, מסודרת היטב על צלחת, הפתיעה אותי עד מאוד לטובה. ולא אספר יותר כי זו יצירה קצרה. מי המליץ?
נתקלתי בזה אגב שיטוטיי, וטוב שכך! למרות הביקורות הצוננות והמועטות, אחת היצירות הטובות שיצא לי לקרוא כאן. גם כי זו לא שירה, אלא סיפור קצר, ומהמשובחים - אם יורשה לי, וגם כי כל כך בקלות מכניס אותנו הכותב לסיטואציה הזו, לסצנה הזו בדיוק, שלרגע הרגשתי כאילו אני זו שנישאת עם הגלים. מי המליץ?
שיוויון יצירות לחזותי. כי חזותי זה לא רק משחק של צבעים וקומפוזציות, או "לתפוס את הרגע". כי חזותי זה לא במקום אלף מילים. בכל יצירה יש ליאיר אמירה אחת, וכדאי לשמוע אותה. מי המליץ?
מבוקש. מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר, ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה. (אדמיאל קוסמן, מחנה צריפין י"ז אייר תשמ"ט) מי שמכיר, יודע עד כמה המילים של נעם מדוייקות (וכואבות..) ונפלאות. מי המליץ?
ושוב- התמונה הנפלאה של שעת בין ערביים המייסרת. ואם לא כתמונה ואין לי ספק שבכך מדובר, אין יפה משיר זה להבין זאת. מי המליץ?
את השיר שאני אוהב כבר לא משדרים. סומסום לוקחת סיפור מוכר לחובבי המיתולוגיה ומנגנת בו פלאים. מי המליץ?
מערבולות שקטות שיר זה מהמשובחים בשיריו. "אל תבכי עכשיו, אל תבכי..." מתערב עם "..סער הים מאוד..לא רצה איש בקרבתו" ונגמר ב "אוצרות הימים..שהילדים אספו בידיים בוכיות". כמה רגש יש בשיר הזה. כעס, עצב, געגוע, רכות. בעיקר רכות. במחשבה ראשונה, לא הייתי בוחר להרגיע אישה בוכיה בתיאורים של ים סוער וכועס אך משום מה ארז ליטמן בשירו מצליח לעשות זאת- וכל כך יפה. בפעם הבאה שתסכיתו לקול קונכיה אולי תזכרו בשיר זה. מי המליץ?
מרגש, "אנחנו יצורים מקווים - זה חזק מאיתנו" - שורה שמאגדת יתקווה ועצב ורחמים ואהבה במשפט אחד
[ליצירה]כתבת יפה
[ליצירה]תודה לך על המילים. הן הופיעו לי בדיוק בזמן
[ליצירה]!אהבתי ממש! קולח, רענן ומעניין
[ליצירה]היו ואחרי רגע כאילו לא היו מעולם. הוויה וזיכרון שמתקהים עם הזמן ולא נותר דבר מלבד הגעגוע.
חייה היום כאילו לא חיית אתמול וכאילו לא תספיק לחיות את המחר.
[ליצירה]כתיבה יפה.
[ליצירה]אהבנתי
[ליצירה]עליך לבטוח רק בהשגחה העליונה.
[ליצירה]מהמם
אולי קצת בור מבחינתי
על מזה?
[ליצירה]כל כך, כל כך טוב
[ליצירה]מרגש מאוד. שולח לך אנרגיות טובות וחיבוקים
[ליצירה]כל כך מתחבר לזה.
[ליצירה]




