לקחת את הצחוק ברצינות ההפניה היא ליצירה פולינדרומית ספציפית, אבל אתם מוזמנים לפנק את עצמכם בקפיצה לדף יוצר מלא במשחקי מילים שוחקות. מי המליץ?

חתיכת אתגר חובבי הכתיבה הפוסטמודרנית יאהבו את הפארודיה הזו, שעומדת יפה גםבזכות עצמה. כתוב טוב וגם מעביר מסר לדור ההורים הנוכחי. מי המליץ?

כשמגיע אז מגיע. אחוז היצירות החזותיות קטן מאד באתר. קטן אף יותר אחוז החזותיות המומלצות. אבל זו בהחלט מרשימה ומיוחדת - ונימוקים מפורטים לבחירה ביצירה הזו יימצאו בתגובות. מי המליץ?

כחול עמוק סיפור פשוט. בלי רמזים מטרימים, בלי פזמון חוזר, בלי רושם. חד וחם ונושם, כמו המציאות בעצמה. ותרוצו לקרוא את שאר היצירות של אורה. בעצם, למה אני אומר? כשתסיימו את הסיפור תעשו זאת ממילא. מי המליץ?

בגשם לא תולים כביסה; תולים בו תקוות. כן, כנראה שזה בדיוק מה שאני מרגיש כשיש גשם, וכנראה שגם לעולם לא הייתי מבטא זאת כל-כך יפה. שִרפו את המטריות ותנו לגשם לנקות. מי המליץ?

ריח של כאב הרבה פעמים, כשמנסים לתאר תחושה, גולשים לבנאליה. המילים פשוט לא מכילות מספיק. במקרים כאלה מנסים לתאר דברים מסביב- מראות, רגעים שנגעו ללב בלי ממש להבין למה, צלילים, ריח. ומתוך המכלול עולה התחושה, בהירה וברורה, גם למי שלא חש אותה בפירוש, אלא רק צל או דמיון שלה. כזה הוא הקטע הזה. מי המליץ?

ערוגה מביאה לכם חומר ישן. שרק משתבח עם הזמן. אין מה להכביר מילים, מותר להמליץ בלשתוק. (אגב, צריך די הרבה יומרה להמליץ על מנחם, אבל זה שיר חובה. ומישהו צריך לעשות את זה) מי המליץ?

אי של קירבה יצירה תמימה, יפה, פשוטה ונוגעת. מה שנפלא הוא שהתגובות הולידו יצירות בעלות ערך עצמי לא פחות מהשיר עצמו, והעצימו, 'בלי כוונה', את הדימויים החמוקים השיר. מן השיר הזה, כמו רבים של מתקרבת, אפשר ללמוד שיעורים מאלפים על כוחו של הדימוי. אל תפספסו. מי המליץ?

מהבויעדם על משקל הדמעות הונח. הייתי משייך זאת ל "נונסנס". אבל שיהיה. שווה קריאה. ( ורק אני לא מצליח להוציא דמעותיי). מי המליץ?