בדיוק בגלל הכותרת. והיצירה- משובחת מי המליץ?

האי שיר עם משמעויות שונות, בצד עונות החיים, זכרונות מתחנות בזמן ושימוש בגופי התייחסות שונים מי המליץ?

נשביתי בכתיבה הזאת. ומי הוא זה הדוהר? אמונה? חזון? חלומות? ערגה? כה יפה ומקורי מי המליץ?

אחת ל--- זו לא סתם היצירה הזו שכלכך ריגשה אותי על אף שאין לי פה עם מה להזדהות ואולי בגלל זה- הדלקת נורות חשוכות- האירו משהו בתוכי- כמו סיפור ישן חדש על דברים שבפנים. את הסיבות הנוספות, קראו בדף היצירה (לאחר קריאת היצירה עצמה). מי המליץ?

ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?

מהבויידעם "כי לא סר חינה" (משינה) מי המליץ?

שיר עשיר הניתוח שלי הפעם יתמקד בשיר מעניין זה את- השיר נפתח בך ומסתיים ב- אני. ממך אלי הדרך היא ארוכה ועוברת בים של אי ודאות בו ישנן מראות ומראה יכולה לשקר- פעם הדמות שלה ופעם הדמות שלך. יש כאן מערבולת זהות ואי אפשר לדעת מי הוא האמיתי ומי הוא השקרי וזה אינסופי, פשוט אינסופי. ובסוף כל ים האי ודאות יש אי אחד של משען ויציבות. -הדובר. והאי הוא שקט בים של מהומה והוא מרתק כי אינו משעמם לרגע. כי זהו הדובר. מי המליץ?

כי מזמן כבר לא המליצו פה על יצירה של אדם צחי הסיפור הזה בוודאי מוכר לרבים, ובצדק. הכתיבה של אדם מוקפדת לעילא. צריך הרבה רגישות כדי להעביר ביקורת, להצחיק, לעורר מחשבה ואפילו ליצור מתח, וכל זה בסיפור קצר אחד. מי המליץ?

ערוגה מביאה לכם חומר ישן. שרק משתבח עם הזמן. אין מה להכביר מילים, מותר להמליץ בלשתוק. (אגב, צריך די הרבה יומרה להמליץ על מנחם, אבל זה שיר חובה. ומישהו צריך לעשות את זה) מי המליץ?