ריח גשם הגעגוע הזה, לרעננות של הגשם, לחדווה הילדית במים משמים, ולניחוחם של ימי הדין המתלווה אל הסתיו, ולנחמה שבתשובה. בעיקר לתשובה. פשוט קטע יפהפה, מאת אחת הכותבות המוכשרות ביותר בצורה. מי המליץ?

פרח שלי זה שיר קטן שווה לכל נפש וקורא לכולם. יש בו תום, רומנטיקה ונעורים. מעורר הדים שנשכחו גם בלב מבוגר. אוצר מילים ודימויים פשוט, שיר שניתן להעביר כשעור בכיתה לעורר עניין ודיון בין התלמידים ואף לסיים בנימה חיובית. המשוררת בוחרת לעצור את המשחק התמים לכאורה במילים "אוהב" – כאן כביכול תמו עלי הכותרת. אולם גם הנער כדאי לו שיישמר מהשתהויות מיותרות כי לא תמיד יצדד העלעל האחרון באהבתו. מי המליץ?

מעגל ש(כמעט) נשלם מלבד השיר המקסים בפני עצמו, זה המקום לברך את הלך רוח (הלא הוא יצחק) לארוסיו עם בחירת ליבו המקסימה. אני משערת שהשיר נכתב הרבה לפני ההכרות עימה, דווקא בגלל זה יש משהו מיוחד בלקרוא אותו אח"כ, בסיומו של תהליך שממש עוד מעט- נשלם בטבעת =) מי המליץ?

בגשם לא תולים כביסה; תולים בו תקוות. כן, כנראה שזה בדיוק מה שאני מרגיש כשיש גשם, וכנראה שגם לעולם לא הייתי מבטא זאת כל-כך יפה. שִרפו את המטריות ותנו לגשם לנקות. מי המליץ?

יוצר מארח כנראה שהאתר לא "סובל" יצירות מהסוג הזה, ראו מה קרה לעמוד היצירה. זה טוב. שיתוף פעולה בין יוצרים. אמנם לא תקדים אך על אותו הדף... לי זה חדש. הלואי- ועוד. והיצירה עצמה...תענוג. מי המליץ?

ממוקד, תמציתי ורווי פילוסופיה כשאני קוראת שנית את השיר אני מבחינה במשחק בין שקיפות לבין הַכְוָנָה לאי-מודע, לעיוורון- ועל שני אלה מנצח התעתוע. האם באמת הפרטים סביבנו שקופים לנו? והאם היכולת ניתנת לנו לכוון אותם? הניגוד בין הדיוק של הזווית, לכאורה (והשבירה על דו-משמעותה) לבין התעתוע המונח בבסיסו -מעלה אירוניה על ראיית האדם את הדברים ועל שליטתו בנעשה סביבו. שיר בעל מעוף. תודה אמילי מי המליץ?

בגלל השילובים סוכר פיזי מול ריק נפשי. חום מול קור. שירי חורף מול שירי בית קפה אתה משכיל לשלב גם מוטיב דוד אבידני בשירך: (עִמַּמְתִּיק מְלָאכוּתִי) אהבתי! מי המליץ?

כי זה מעצבן- אבל- מאתגר... תהנו מהאתגר ותשתדלו לא לשבור את המסך בסוף. ובכלל, יש מקום לעיין (ואפילו לקרוא) בעוד יצירות של המחבר. מי המליץ?

הכל עניין של הסתכלות. (ובניית פריים ובחירת שם מתאים). מי המליץ?