שינוי כותרת ואפילו שבתחילת הקיץ הננו, צצים ועולים זכרונות החורף הקר חמים. מי זו היוצרת העבריה, איני יודע אך יכולתה להעביר תחושות ומסרים בשיר קצר וקולע עושה לי את החשק חשק לייחדו. מי המליץ?
כחול עמוק סיפור פשוט. בלי רמזים מטרימים, בלי פזמון חוזר, בלי רושם. חד וחם ונושם, כמו המציאות בעצמה. ותרוצו לקרוא את שאר היצירות של אורה. בעצם, למה אני אומר? כשתסיימו את הסיפור תעשו זאת ממילא. מי המליץ?
צבע הדם של אפללו זה חד, חזק וצווח עד לב השמים. בתור אחת שבילתה כמה שנים בין מוסדות "הדם הכחול" אני יכולה להעיד כמה שזה נכון, כל כך נכון. מי שעוד לא מכיר את יוסף עוזר מוזמן להכיר אחד מן המשוררים הדתיים המרתקים כיום בארץ. (גירסא נוספת של השיר ב"גזענות חרדית". מי המליץ?
עולמות נוגע בגבול הטירוף, המרוצה, החיפוש הקיומי של אנשים אחר בית, צעקות ברחובות, גשמי פברואר, ענייני נפשות. פרוע כמו פילים ונוגע כמו פברואר. וגם- גרפיטי... מי המליץ?
שתהיי לי המילים, בגלל השתיקה שכל המילים לא יוכלו לה. ושוב, התפרעות על הרפרנס. מי המליץ?
אוי, התקוות האלה של הגשם הראשון יש בו משהו, בגשם הראשון הזה, שנכנס לך לנשמה. התקווה למשהו חדש, למשהו שונה. הנקיות של האדמה. בכל הקלישאות האלה טמונה איזו תקווה נסתרת, איזו ציפיה, אפילו, איזה געגוע למשהו טוב. "היורה", בפשטות, במילים יפות, עדינות ונוגעות, מצליח לעורר כל כך בקלות את כל הרגשות האלה כולם. מהנה! מי המליץ?
תראו מה אפשר להוציא מכלום. אפשר שלא להמליץ? לצייר פורטרט כזה מרשים בתוכנה פרימיטיבית כמו "צייר" זו גאונות. לא פחות. מי המליץ?
מעגל ש(כמעט) נשלם מלבד השיר המקסים בפני עצמו, זה המקום לברך את הלך רוח (הלא הוא יצחק) לארוסיו עם בחירת ליבו המקסימה. אני משערת שהשיר נכתב הרבה לפני ההכרות עימה, דווקא בגלל זה יש משהו מיוחד בלקרוא אותו אח"כ, בסיומו של תהליך שממש עוד מעט- נשלם בטבעת =) מי המליץ?
ממליץ אורח: הלך רוח ממליץ (ובצדק): "מחשבות זרות, אך הכי עמיתיות (מלשון עמית) בתפילות הימים הנוראים. מתקרבת, מקרבת אותנו אל החוויות האנושיות שרובינו חשים, במילים מדויקות, כנות שמחיות מחדש את הימים האלה בצורה כל כך אמיתית וכל כך פשוטה, בלי הלחץ של חשבון הנפש וההתכווצות. בקיצור, מומלץ רותח." מי המליץ?
ממוקד, תמציתי ורווי פילוסופיה כשאני קוראת שנית את השיר אני מבחינה במשחק בין שקיפות לבין הַכְוָנָה לאי-מודע, לעיוורון- ועל שני אלה מנצח התעתוע. האם באמת הפרטים סביבנו שקופים לנו? והאם היכולת ניתנת לנו לכוון אותם? הניגוד בין הדיוק של הזווית, לכאורה (והשבירה על דו-משמעותה) לבין התעתוע המונח בבסיסו -מעלה אירוניה על ראיית האדם את הדברים ועל שליטתו בנעשה סביבו. שיר בעל מעוף. תודה אמילי מי המליץ?
מרגש, "אנחנו יצורים מקווים - זה חזק מאיתנו" - שורה שמאגדת יתקווה ועצב ורחמים ואהבה במשפט אחד
[ליצירה]כתבת יפה
[ליצירה]תודה לך על המילים. הן הופיעו לי בדיוק בזמן
[ליצירה]!אהבתי ממש! קולח, רענן ומעניין
[ליצירה]היו ואחרי רגע כאילו לא היו מעולם. הוויה וזיכרון שמתקהים עם הזמן ולא נותר דבר מלבד הגעגוע.
חייה היום כאילו לא חיית אתמול וכאילו לא תספיק לחיות את המחר.
[ליצירה]כתיבה יפה.
[ליצירה]אהבנתי
[ליצירה]עליך לבטוח רק בהשגחה העליונה.
[ליצירה]מהמם
אולי קצת בור מבחינתי
על מזה?
[ליצירה]כל כך, כל כך טוב
[ליצירה]מרגש מאוד. שולח לך אנרגיות טובות וחיבוקים
[ליצירה]כל כך מתחבר לזה.
[ליצירה]יפה מאוד
[ליצירה]וואו! כיוונת ישר ללב. מדויק ומרגש. תודה רבה
[ליצירה]סתמי ת'פה שרית
[ליצירה]קטע נוגע.
[ליצירה]ובאיחור מה, אחרי כולם כנראה, גיליתי שהאתר חזר לפעול...
טוב להיות בבית :)
[ליצירה]ולא , גם אני לא מאמינה שאפשר לבנות משהו מהצלקות שיש לי
אי אפשר
[ליצירה]




