קומדיה דל'ארטה יהודית כל כך... חידתית. מעניינת. מי המליץ?

כי אין מספר מתקרבת, אחת היוצרות המובילות באתר, פורמת שוב את הגבולות שבין מטאפורה לחוויה, ומעבירה במספר שורות בודדות, גודש של ציפייה מורגשת, שנספרת אחת לאחת עם ערימות השיבולים. מי המליץ?

אחת, שתיים, נסיון. וחוזר חלילה שיר פשוט ונוגע כי כל כך נכון. ואין מה לעשות, מי מאיתנו תכשיר כתוצר או אולי שוקד על יצירת תכשיר חדש משלו. "הניחו את אזמלכם, בני- החי ותנו למת לחיות בשלו כי אולי עוד הערב כשתשובו לבתיכם, יחכה שם לכם שולחן המנתחים". אין גבול לעומק הפשטות. כעובדה לכך- שיר זה. מי המליץ?

המשפט האחרון בימים אלה של אולימפיאדה. תמיד שמח לקרוא פה יצירות מסוג זה. מי המליץ?

כי זו שירה והייתי שוקלת לצרף שיר זה לקודם שהגבתי משלך. אמילי מי המליץ?

לקחת את הצחוק ברצינות ההפניה היא ליצירה פולינדרומית ספציפית, אבל אתם מוזמנים לפנק את עצמכם בקפיצה לדף יוצר מלא במשחקי מילים שוחקות. מי המליץ?

הזורעים בדמעה, בלי לדעת מתי יקצורו. בכל פעם שאני קוראת את השיר הזה אני חושבת על פרשנות חדשה. אני עוד לא יודעת למה התכוונה המשוררת, אבל אני יודעת שככה כותבים עוצמה. מי המליץ?

הבעה מרגשת כל גופי חסום לפניך כי הוא שרוי באתמול, האתמול הוא רגע נצחי ויש בו דממה ויש בו יותר מאשר אין בו מי המליץ?

אמצעי מניעה בלתי נתפסים... מי המליץ?