בלי נשימה בין אינספור שירים שנכתבו על העקדה, דומה שכבר לא נשארו זוויות חדשות. והשיר הזה מפתיע, באהבה ובקבלה שהוא מגלה. מי המליץ?

ג'אם סשן פתוח אם לא בשביל השיר אז בשביל השירשור. מי המליץ?

שחקני משנה נלעגי מצנפת התלבטתי קשות על איזו מהיצירות של אחת אלמונית להמליץ, כי כולן כל כך יפות. אז ראו את ההמלצה הזו כהפניה לכל חמשת השירים שהיוצרת הזו- מהראשונות לפרסם באתר- פרסמה כאן. אחד הדברים היפים יפים אצלה הוא היכולת ללכוד את השירה שברגעי החיים הקטנים, המשניים כביכול, אבל הממשיים כל כך. כמו שיירת הגמדים המאוכזבים שבשיר הזה. כמו שיחת הפלאפון מהאוטובוס בקו 400. כמונו. מי המליץ?

איזוהי עשירה; שאנו שמחים בחלקה ליאורה היא מהיוצרים העשירים ביותר בצורה; היא בעלת הון רעיוני, מילולי ונושאי. לא נולד הנושא אשר יחמוק מעיניה הפקוחות ומעטה המושחז. בשיריה ניתן למצוא ביקורת על הרגלי הצריכה ("יֹאכְלוּ נְיָר !"), הלל לצ'יקובסקי("כשצ'יקובסקי חיבר") וסיפור אודות שכנה נועזת ("שְׁכֵנָה שֶׁלִי יוֹשֶׁבֶת לְחַלּוֹן מִרְפֶּסֶת"). ואילו כאן היא מתארת, בדיוק ובמעוף, נואשות הולכת ומחריפה. אישה החיה דרך בשרה. אומללה. וגם הקורא נותר חסר אונים. מי המליץ?

ערוגת אשכולות בימינו הערוגה היא שם דבר; עורכת-על, צלמת-מזויות-לא-שגרתיות, וחברת כבוד במערכת. אבל היו ימים, אחח, ימים שהערוגה היתה כותבת צעירה וחתרנית. הביטו כיצד היא משתמשת בארסנל הדקדוקי כולו כדי להטיח האשמות בגבר אומלל, שכל נסיון תגובה שלו לנוכח הנאום הבלשני שלה ישמע כגרעפס גברי רפה. מי המליץ?

שירת העונה ישר כח !!! כאחד שמכיר את הפרח הזה, זהו פרח קטנטן ומקסים שפורח לעת חורף עם שמש חורפית המלטפת קלות את הרי מואב הצחיחים ומוכי רוחות החורף ישר כח !!! מי המליץ?

ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?

נשביתי בכתיבה הזאת. ומי הוא זה הדוהר? אמונה? חזון? חלומות? ערגה? כה יפה ומקורי מי המליץ?

אחת, שתיים, נסיון. וחוזר חלילה שיר פשוט ונוגע כי כל כך נכון. ואין מה לעשות, מי מאיתנו תכשיר כתוצר או אולי שוקד על יצירת תכשיר חדש משלו. "הניחו את אזמלכם, בני- החי ותנו למת לחיות בשלו כי אולי עוד הערב כשתשובו לבתיכם, יחכה שם לכם שולחן המנתחים". אין גבול לעומק הפשטות. כעובדה לכך- שיר זה. מי המליץ?