התחלה חדשה. התמונה, המצוירת בכשרון רב, משדרת תום של התחלה חדשה. ילדות יחד עם קצה של התבגרות. מי המליץ?

הקסם. המשמעויות (וגם הניקוד) היכולת המופלאה לכתוב כך, עם כ"כ הרבה קסם, עומק לשוני- דימויי- כמעט ויזואלי- אמנם היא נשגבה ממני, אבל נהנית כל פעם מחדש למצוא אותה בשירים של אחרים. מי המליץ?

מבוקש. מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר, ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה. (אדמיאל קוסמן, מחנה צריפין י"ז אייר תשמ"ט) מי שמכיר, יודע עד כמה המילים של נעם מדוייקות (וכואבות..) ונפלאות. מי המליץ?

רסיסי אני. סיפור מופלא, כתוב במילים שהן כולן שירה ומעורר הזדהות וכמיהה וגעגוע. נפלא ממני איך אפשר לכתוב אגדה, שתהיה כל כך דמיונית לכאורה ועם זאת כל כך אישית וכל כך אנושית ואיך זה שאני מצליח למצוא את עצמי בתוכה, על אף שמישהו אחר כתב אותה. ויתכן, אולי, שזה אפשרי מפני שאם אחפש, אמצא את עצמי גר בעיר הזו, באחד הבתים... מי המליץ?

פורים! תחגגו. ולמי שעוד לא יצא להכיר את היוצר השווה הזה - פשוט תכנסו. אוסף של חיוכים. מי המליץ?

איך השיר הזה לא הגיע לכאן קודם? התגובות שנרשמו לשיר הזה, ולו רק הן, מצדיקות את הימצאותו כאן, במקום המכובד הזה. כל מי שאי פעם יצא לו לחלל שבת שלא ברצונו, אף שגם ברצונו, יכול, לענ"ד, להזדהות כל כך עם מילות השיר הזה. אחד הטובים שידע האתר הזה. מי המליץ?

אמצע אלול אותו שיר כאב הולך וחוזר כל שנה. מי המליץ?

דברים מצד עצמם על הפער בין דימיון למציאות, ובין חלום - לערות - לחלום באספמיה. הליכה מסוף העולם ועד סופו וחזרה הביתה. זמיר מצמצם בכישרון הוויה אנושית - לשיר רגיש ומלא חן. מי המליץ?

כי זה מעצבן- אבל- מאתגר... תהנו מהאתגר ותשתדלו לא לשבור את המסך בסוף. ובכלל, יש מקום לעיין (ואפילו לקרוא) בעוד יצירות של המחבר. מי המליץ?