מהבויעדם במסגרת העלאת שירים ישנים הנה אחד שנוגע. פשוט, לא מתוחכם אך נכון נכון. מי המליץ?

כי אלול את התחושות הכל כך מוכרות, דמוסתנס כותב בשפה המיוחדת שלו, ובאלוליות פשוטה. מי המליץ?

נקמת החנונים כמו רבות מהיצירות של הדס, גם זו מביאה אותנו אל הקו הדק שבין הדמיון למציאות, ומשם אנחנו חוזרים מעט נסערים, מעט מבולבלים, ובעיקר פתוחים להקשיב לסיטואציות מהחיים, שלא ראינו קודם. מי המליץ?

כך. אני צריכה עוד לחשוב. מי המליץ?

ולו רק ולו רק בגלל הבית האחרון. מי המליץ?

מערבולות שקטות שיר זה מהמשובחים בשיריו. "אל תבכי עכשיו, אל תבכי..." מתערב עם "..סער הים מאוד..לא רצה איש בקרבתו" ונגמר ב "אוצרות הימים..שהילדים אספו בידיים בוכיות". כמה רגש יש בשיר הזה. כעס, עצב, געגוע, רכות. בעיקר רכות. במחשבה ראשונה, לא הייתי בוחר להרגיע אישה בוכיה בתיאורים של ים סוער וכועס אך משום מה ארז ליטמן בשירו מצליח לעשות זאת- וכל כך יפה. בפעם הבאה שתסכיתו לקול קונכיה אולי תזכרו בשיר זה. מי המליץ?

אחת, שתיים, נסיון. וחוזר חלילה שיר פשוט ונוגע כי כל כך נכון. ואין מה לעשות, מי מאיתנו תכשיר כתוצר או אולי שוקד על יצירת תכשיר חדש משלו. "הניחו את אזמלכם, בני- החי ותנו למת לחיות בשלו כי אולי עוד הערב כשתשובו לבתיכם, יחכה שם לכם שולחן המנתחים". אין גבול לעומק הפשטות. כעובדה לכך- שיר זה. מי המליץ?

לא יכול להתאפק. מהבוידעם ולא להמליץ על אחת ששבתה. מי המליץ?

אוי, התקוות האלה של הגשם הראשון יש בו משהו, בגשם הראשון הזה, שנכנס לך לנשמה. התקווה למשהו חדש, למשהו שונה. הנקיות של האדמה. בכל הקלישאות האלה טמונה איזו תקווה נסתרת, איזו ציפיה, אפילו, איזה געגוע למשהו טוב. "היורה", בפשטות, במילים יפות, עדינות ונוגעות, מצליח לעורר כל כך בקלות את כל הרגשות האלה כולם. מהנה! מי המליץ?