בגלל השיער הגולש השיר ממש גולש באלכסון כגלוש שיער, יש בו רוח נעורים, יש בו פולחן אביב נהדר עם רעננות כתיבה של יוצר שרוחו רעננה. בשיר יש גשמיות מחד ורוחניות מאידך. השיער הגולש של אותה נערה הוא חוט שני, מוטיב, מותיר אותנו עם אביב בסיומו של השיר. מי המליץ?

זה לא קורה הרבה שאני קורא שיר טוב לאחרונה- כל השירים מצטיירים כאחד שמנסה לערוג לשני. אבל כאן- אפילו שהרגש מתרחב על גבי יריעות מיותרות ודי היה בכמה מילי-ם פחות... זה קרה. מי המליץ?

מהבוידעם במשפט אחד מי המליץ?

הזורעים בדמעה, בלי לדעת מתי יקצורו. בכל פעם שאני קוראת את השיר הזה אני חושבת על פרשנות חדשה. אני עוד לא יודעת למה התכוונה המשוררת, אבל אני יודעת שככה כותבים עוצמה. מי המליץ?

מחווה לשבת שעברה, אבל זו רק הזדמנות להמליץ על יצירה עם קצב מופלא, ורפרנס מופרע. מי המליץ?

והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

אי שם, ממזמן, הגיח לו השיר הזה וקנה לו מקום בליבי שיר מזמור לאותם האנשים הקטנים, הלכאורה לא חשובים, אלה שאיש לא רואה, אלה שקיומם, או אי קיומם, לא משנה בכהוא-זה את חיינו. אלה שרואים את העולם מתקיים, רואים את האנשים שחיים בו, את אבק הכוכבים שהם מייצרים, את הרושם שהם משאירים אחריהם, אבל נותרים מאחור ומנסים, אולי, לאסוף את שאריות אבק. אולי כדי להרגיש חיים גם. מי המליץ?

הכי בעדינות שאפשר לכתוב מוות מי המליץ?

אחד בעקבות שמונה באופן מסורתי צורה מתברכת בשירים-בעקבות-חגים, והנה גם חג החנוכה לא יצא נפסד וזכה בשיר מצויין בעקבותיו. ואולי זה נשמע קצת טכנוקרטי, אבל אהבתי את השיר בעיקר בגלל היחס הגבוה של מחשבה פר מילה. (כן כן, וגם מה שהוא גורם להרגיש, וכיו"ב). מי המליץ?