את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
נגתי- מקווה שיסלח לי
גברת צחית, עלית לי על העצבים לגמרי.
את, עם כל הניקים השונים שלך, עם הויכוחים האידיוטיים שלך עם עצמך ועם ההערות הפסאודו-אינטלקטואליות.
מכירה טיפוסים כמוך. אלה שמתחבאים מאחורי המחשב שלהם וכותבים דברים מרושעים או, במקרה הגרוע יותר, שטויות מרושעות.
את שייכת לחבורת כותבי השטויות.
ותפסיקי לחרטש בשכל עם ה"ביקורת הבונה" שלך. הביקורת שלך בונה, אולי, רק את האגו האומלל שלך, שכמו שכבר אמרתי , מקבל חבטות על ימין ועל שמאל בתלת המימד.
איכסה.
את (אתה? אתם?) טיפוס דוחה.
אה, וזה "נותב" ולא "נוטב".
סו, נושאת עיניה למרום ושואלת
עד מתי טימטום?
[ליצירה]
או קיי אני פה ראשונה
קשה לי עם מתמטיקה, אלוקים עדי.
אבל איכשהו הכתיבה הקסומה שלך, יחס עם לקיחת אלמנטים מתחום המתמטיקה והחלם על... ובכן, עלינו, על חיינו, על היומיום ועוד ככה---
צבט לי הלב, חתלתולי.
לא כל אחד יכול לכתוב לי כך.
לא הכל הבנתי- אבל אהבתי.
והמעברונים לתחום המדעים בסיפור- גאוניים.
[ליצירה]
יו! נכון...
אני גם סנילית בנוסף להכל.
חשבתי לעצמי שזה מוכר ושיערתי שזה קשור בנטיה של דברים משובחים להתרוצץ במרחבי הרשת...
נו,
עוד כמה חודשים זה שלושים...
[ליצירה]
תגובות