או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
=)))))))))))))
קראתי עכשיו שוב. פ'חחחחחחחחחחחחחחח:
"התייאשתי, מצדי שיהיה טרול"
couldn't say it better myself...
אתה ענק (עולל, ינוקא, פעוט, גמול עלי אמך, לעזאזל) אבל ענק!
סוערה.
[ליצירה]
וואו.
וואו.
כתוב מצויין. מעביר תחושות של כאב עם תזמונים מדוייקים וניואנסים שמסבירים את כל הצער והריק.
מצחיק אבל כמי שכתבה על "אבא"- חשבתי אוטומאטית על אבא בשר ודם. שכחתי שיש מעל לזה.
ישר כח.
סו.
[ליצירה]
אמרו לי שיש כאן מסיבה
אז באתי.
אסף, דווקא התגובה האחרונה שלך בסדר.
אפילו אם היית מצרף את הביטוי "קישקושים" למניפסט הארוך דלעיל- הייתי מוצאת שהעניין לגיטימי שכן בביקורת שלך יש "בשר" והיא לא מתמצה במילות גנאי ריקות מתוכן.
ולגבי הניתוח שלך את היצירה- זו בדיוק הבעיה שלי: הכותב, לענ"ד לא הגדיר את הדברים כ"סאטירה" כפי שסברת בדבריך, אלא כ"מונולוג" ומכח היות היצירה מוגדרת כמונולוג- היא תוצר של התבוננות אישית שלו בסובב אותו בעת מילוי חובתו למדינה.
יתכן והסטריאוטיפים מעצבנים אותך- אבל מה לעשות וזה מה שהוא ראה שם?
שנית- אני לא רואה שהדמות של אמציה מוצגת באור חיובי במיוחד. הוא נלעג לא פחות מחבריו למחלקה ומוצג עפ"י הסטריאוטיפ הבני"שי שהוא, בעיני, אינו מופת ודגל להתנהגות האנושית האולטימטיבית.
אולי זה בגלל שאני מכירה את הכותב ויודעת כמה הוא ציני ביחס לטיפוסים דוגמת אמציה.
אבל שוב- התגובה שלך, כפי שהיא מוצגת כעת- ראויה להיות תגובה רצינית ועניינית.
ואני תמיד אדם מתלהם. פליאה רבה לי עליך שלא ידעת את זה עד עכשיו.
סו.
תגובות