[ליצירה]
את לא צריכה להתרגז, ומצד שני - אפשר למתן בניסוח.
אבל, כמה תהיות - ובאמת שאני לא באה להתקיף, פשוט זה נראה לי מספיק חשוב שנדבר על זה.
כשאת מגיעה לבית פרטי של מישהו, את דופקת בדלת ונכנסת. אפילו אם את לא יודעת מי הבעלים או מה מנהגיו - את נזהרת בדברייך בהתחלה. את מסתכלת מסביב ומנסה לקבוע מי האדם וכיצד הוא חי; את רואה מה חשוב לו, מה מעניין אותו, על מה אפשר לדבר אתו ועל מה לא.
צורה, עבורי, היא לא סתם עוד במה לפרסום - היא בית. כותבים חדשים יש תמיד, ויהיו תמיד. זה כך, ועמדת האתר בנוגע לחופש היצירה נהירה וברורה לי. אני לא מבקשת לכפות עלייך את דעותיי, לפגוע בך או לנסות לעשות ממך משהו שאת לא.
אבל קומם אותי הסעיף הראשון בתשובה שלך. לא ידעת? איך זה?
לא הסתכלת על הקירות מסביב? לא שמעת על איזו תחנה מכוון הרדיו? לא ראית מי גר בבית, איך הוא מתלבש, מה הדרכים בהן הוא מתנסח? וחשוב מכל, בעיני: לא ראית את השלט שעל הדלת? המוטו של צורה הוא "להגדיל צורה ולהאדירה." לא את עצמנו, לא על מנת לפרסם.
אני לא מבקשת ממך להסכים עם דעותיהם של האנשים שכאן; אני גם לא חושבת שתצטרכי לארוז את החפצים ולעזוב, מה פתאום? מספיק גוונים יש כאן.
אבל להתחשב בנמצאים מותר וכדאי, כדי שיהיה נעים לכולנו.
וברוכה הבאה.
[ליצירה]
זה לא היא
זה בוריס. כן, אני עורכת. התכנון השתנה: הכרך הראשון יכלול את חמישים שיריו הראשונים של ירושלמי. שחף, קחי את העשרה הראשונים, תשלחי לי באימייל.... את הפירוש, לא את השירים.
נשמת - את העשרה שאחריהם, אלא אם כן את לא מעוניינת...
[ליצירה]
אין מה לומר, ביקורת בונה.
שלושת הבתים הראשונים דרמטיים מאוד; אולי בגלל זה הסוף הרגיש לי קצת מפוספס, גם בגלל החריגה מהמבנה, וגם בגלל השינוי החד באווירה.
נשמות - צ"ל מרחפות ולא מרחפים.
[ליצירה]
בוודאי שביקורת אין משמעה קטילה. ואין דבר כזה "כותב גרוע" - כל אחד יכול להשתפר. אבל אני לא חושבת שצריך, למשל, להעלות עשרות תגובות ביום על יצירות נשכחות, בלי לתת מרווח נשימה; למרות שבדרך זו עולות לפעמים יצירות שלא זכו למידה הוגנת של התייחסות, אבל אז מבול התגובות פשוט קובר אותן.
תגובות