את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
יו!
תודה לאחתוש פעם שניה. התגובות שלה מביאות אותי למקומות יפים.
עופים! מקסים! כתוב חד ומהיר כזה... כיף לקרוא.
רק הערה אחת, שהעירו לי פה פעם ואני חושבת שזה נכון: למעט ב"...". זה כדאי. גם מבחינה דיקדוקים וגם מבחינת הזרימה של היצירה שאיכשהו זרמה לי גם ככה .
יומטוב שיהיה,
סו.
[ליצירה]
יקירתיייייייייייייי
זה מצחיק לאללה!
התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר)
אחותי, זה באמת מצויין.
ואדון מילון, "אולפניסטי"?
מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!)
הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות...
סו, אחות של אחת.
[ליצירה]
שיר מצויין
משקל, חריזה, תיאורים- הכל! ממש אהבתי.
וכמו מיגד גם אני מביעה עניין מיוחד במשפט האחרון. שגר נא לי מסרישי, ומהר, במחילה מכבודך העסוק.
תגובות