ובאותו רגע, כשהכל נראה כל כך נורא,
פתאום תפשתי שזה לא יכול להיות,
הרי לא בשביל זה נוצרו חלומות.
ואז הבנתי שזו בסך הכל מציאות,
וכשהלילה שוב יפציע היא תיגוז,
ואני אעצום עיניים לתוך חלום אמיתי ומואר.
גברת, קיבלת אישור אם לזה את מחכה.
אהבתי מאד את התחכום. יש בו מן האמת העמוקה שהרבה מאתנו חושבים אך לא מעיזים לומר במילים ואת ניסחת את זה בצורה יפיפיה.
עכשיו קבלי גם ח'ח'.
רוצה להפנות לשיר הנשכח הזה, שהוא שיר מדהים בעיני.השינוי המקורי הזה בנקודת המבט - מה אמיתי ומה לא. מי אמר שהמציאות החיצונית אמיתית יותר מהפנימית? ואולי החלום מבטא משהו "אמיתי" יותר, שלא מצליח להתבטא במציאות של "עולם השקר" הזה?
[ליצירה]
יש א'
גברת, קיבלת אישור אם לזה את מחכה.
אהבתי מאד את התחכום. יש בו מן האמת העמוקה שהרבה מאתנו חושבים אך לא מעיזים לומר במילים ואת ניסחת את זה בצורה יפיפיה.
עכשיו קבלי גם ח'ח'.
[ליצירה]
למרק, ולכולם
את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו?
ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות!
התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם.
ושוב סליחה
[ליצירה]
לאורי היקר...
התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים.
כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי.
ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה.
[ליצירה]
רציתי לכתוב ממילא....
ולא בגלל הבקשה שלך:
המקצב נהדר בעיניי, ומשתלב היטב באווירה ובתוכן.
הוא רק מתקלקל טיפה לקראת הסוף... (כמה מי-הי-שקל יכול לי-הי-יות)
תגובות