אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
מתבוננת ...
-
לא כל מי שכותב שירים הוא משורר- מספיק שהוא אחר...
(מתוך שיר של מתי כספי)
לא מתיימרת להיות משוררת, אבל כותבת לפי כיוון הרוח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] **** בכי המתערבל לכדי בהירות ומעוף ציפור כוחות פנימיים באים לידי ביטוי בשיר [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. דווקא לאגרוף? זה ביטוי לכעס. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה (מאוחרת) לאודיה כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן. אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה ומדהים. כמו תמיד, מצליח להשאיר אותי פעורת פה לרגע. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה חמודה מאד! והכותרת ממש במקום, לדעתי. באמת תפסת את שלושת המימדים האלה במבט ממוקד מקרוב, וזה יפה. לא בכל דבר צריך כל כך להתעמק ולהסתבך. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! מדהים מדהים מדהים. ושוב מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב! יש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין איזה שיר מרגש שעושה טוב.. קצת רומנטיקה חיובית בתוך העולם המוטרף הזה. השורה בסוף בסוגריים - ממש מתוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מאד. וגם הסגנון הגרוסמני מוסיף נופך, אם התכוונת לזה ואם לא. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הזכיר לי שיר של אדמיאל קוסמן (בנאדם מורכב בפני עצמו, ולא כ"כ חביב עלי, אבל בכל זאת...) . לא בדיוק אותו הרעיון אבל יש דמיון. קוראים לשיר "אינני מתנועע בשעת התפילה". הוא מסתיים ככה: "אינני מתנועע בשעת התפילה. אני משליך את צרור מפתחותי אל על ומעמיד פני מת. קר וקפוא." [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי יותר את השיבולת הזו. כמו ציור. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסימון! עושה כיף של נעימות בכל הגוף. טוב לקרוא אותך! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מקסים וקסום ובייחוד הסוגריים בסוף... [ליצירה]
תגובות