אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
.
הייתי חייבת להוסיף שזה מצטרף לי עם זלדה:
ואיקץ והנה הבית מואר
ואין איש אתי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא שמחת השמש דבר יום ביומו
והלא הר
והלא אש.
הוי
היופי נתקע כמו סכין בלב.
[ליצירה]
.
זהו, הפכתי למעריצה קבועה. ואחרי שקלטתי את הקשר המשפחתי, אז זו פשוט הערצה משפחתית נמשכת. שתהיו בריאים.
מדפיסה את כל השירים שלך ומתחילה לצטט בלב.
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
מצטרפת לקודמיי - הסיפור באמת כתוב טוב. מרתק. אתה כותב מעולה.
אבל התוכן, התוכן... חולני קצת, לא ככה? כבר אין דרכים אחרות לשמר את האהבה, או שהן בנאליות מידי?
חשבתי בהתחלה שזה סיפור על חיי נישואים ועל אהבה שהשנים שוחקות, משהו שכל אחד יכול להזדהות, אבל הסיפור קיבל מפנה לכיוון לא לגמרי מציאותי ולכן קשה באמת להזדהות.הסכמתי עם חתלתול.
בכל מקרה, כיף לקרוא אותך..
תגובות