צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הציניות כאן מרטיטה . מעוררת לחשוב על פגמים במדינה , כמו גמלה ממוזערת והמלחמה הזו שאולי לא כאן, אבל בעצם המצב הוא כאילו תמיד אנחנו קרובים למלחמה . רציתי להעיר משהו נוסף לגבי האושר. זה פשוט מראה כי אפילו שנראה קצת רע יש הרבה טוב, וליהודי הכי טוב בארץ שלו תודה
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
גם השיר הזה נכתב ככה ? אולי גם אני יתחיל לעשות ככה חוץ מהלקום מוקדם קצת קשה מדיי... סתם נראלי זה בכי חשוב העיתוי הזה לפני שכל העולם ואשתו מתעוררים ..יפה מאוד אהבתי שיר מעורר השראה.
[ליצירה]
תגובה לשיר
שיר יפה שמשקף גם את הרגשתי כשאני ישראלי שגר בפריז ומדי פעם בא לביקור מולדת ומרגיש את זה באופן אישי.רציתי לדעת באיזה ניסיבות כתבת את זה.
[ליצירה]
יום אחד, ביום הזיכרון, נכנסתי לבית של השכנה שלי ומצאתי אותה יושבת ומביטה בתמונתו של אחד הרטכ"לים. היא ספרה לי שאותו רמטכ"ל דומה מאוד לאחיה שנספה בשואה (והיא נצלה כי הייתה במנזר, כמו הדמות בסיפורו של אביסתיו). והיא עוקבת אחרי תמונתו של אותו קצין כדי לדמיין איך אחיה היה יכול להיראות לו נשאר בחיים, כי * לא הייתה לה שום תמונה שלו ושום זיכרון וזכר*. היא ספרה שהנאצים לקחו את כולם מבית הכנסת וירו בכולם אחד אחד ליד הנהר כמדומני. ואילו היא - כחולת עיניים ויפה - ניגש אליה קצין SS ואמר לה, "את לא יהודיה, את לא יכולה להיות יהודיה," והיא רק הביטה בו ולא אמרה דבר, אבל הוא אמר לה, "לכי מפה, את לא יהודיה" וסילק אותה בכוח וכך הציל אותה. והיא הלכה משם לבית של המטפלת הפולניה שלה, שזה כל מה שהיה לה בכפר, וההיא שמה אותה במנזר. ולמחרת אותו יום היה לה פס לבן בשיערה, והיא כמדומני בת 19.
[ליצירה]
תודה. היה איזה עניין איתה לפני כמה חודשים, משהו בכפר סבא, הרשו או לא הרשו ללמד אותה בבית הספר, וזו הייתה יצירה בוטה. זו הייתה מעין תגובת נגד נדהמת ליצירתה. זה היה באתר הליטרטורה וקיבלתי אז קרוב ל-200 תגובות ואולם הסרתי את זה והכנסתי מחדש כי לא רציתי להיבנות על חשבון המקרה ההוא..
[ליצירה]
ללגור וגם לאברהם. ייתכן שהתייחסתי בכוללניות גם מתוך התרשמות ליצירות קודמות שלו ועל כך הסליחה. מתנצלת. אברהם שיין כותב יפה מאוד. והוא גם כותב מהבטן - בלי הנחות. אלא שהוד מעלתו המוות מסתובב הרבה ביצירותיו - וגם כן בלי הנחות ובלי רומנטיקה. משהו גברי כזה שלא מפרגן לעצמו.
אני לכשעצמי מנסה לחיות כאילו אני בת אלמוות. (אף כי אי פחדנית ונזהרת). פעם אמרה לי מישהו דתייה עד מאוד שאנו מסוגלים לחיות בכלל כי הנשמה בת אלמוות היא ולכן אינה מאמינה בחדלונה.
[ליצירה]
זאת נשמעת יצירה אישית. ואומרת די הרבה.
מספרת על אהבה, על אי-הבנה, ונחרצת בהכרזה שאינה מעוניינת לסבול.
ובודאי שאם מלכתחילה רואה אדם שמגישים לו סלע קשה במקום לוח לב רך כדאי לו לשקול את המקרה יותר מפעמיים.